הלקוחות שלי חשובים לי מאד. אני מבסוט כשהם מתאהבים בליסבון כמו שאני מאוהב בה, ואוהב מאד לשמח אותם. כאן אספתי תמונות שצולמ…

Posted by ‎ישראלי בפורטוגל – סיורים מודרכים בעברית בליסבון‎ on Friday, August 19, 2016

שמי אריק זרה. נולדתי בישראל, שרתי בצה"ל, למדתי באוניברסיטת ת"א, הייתי עו"ד ברמת-גן, עובד סוציאלי בירושלים, ועוד ועוד הרפתקאות בארץ וברחבי העולם. היום אני ליסבונאי, ממש. אני מתגורר במרכז ליסבון עם אשתי והתינוקת החמודה שלנו. איך התגלגלתי לפורטוגל? זה סיפור רומנטי, שאני מספר עליו כאן.

"ישראלי בפורטוגל" הוא בלוג אישי שהקמתי בסוף שנת 2014, בסמוך לפני החתונה שלי ולפני לידת בתי בפורטוגל. בשלב ההוא, לא היה לי ברור לי בדיוק מה יהיה בבלוג, והעדפתי אז שלא להגדיר. הכתיבה, כך הרגשתי אז, תוכל להיות כלי טוב עבורי להישאר קרוב לשפה העברית, לשמור על קשר עם משפחה וחברים, וגם ללמוד על התרבות והמדינה החדשה בקרבה אני חי. לא דמיינתי אז לאן דברים יובילו.

Turismo-de-Portugalהתחביב הפך למקצוע. היתר של משרד התיירות הפורטוגלי להדרכת תיירים (הקליקו על הבאנר כדי לראות את ההיתר)

להפתעתי, התחלתי לקבל דרך הבלוג פניות מאנשים שלא הכרתי. גולשים שנהנו מהקריאה שלחו אלי בקשות להעניק להם סיורים מודרכים בליסבון. שמחתי על כך מאד. יצאתי לחקור את רחובות העיר ותכננתי מסלול ראשון. סיירתי עם מטיילים פעם ראשונה, ושניה, ושלישית, והדברים התפתחו יפה. החלטתי, אם כך, להפוך את התחביב למקצוע, וכיום אני מדריך תיירים בליסבון, עם היתר רשמי של משרד התיירות הפורטוגלי (RNAAT 16/2016). לעיסוק בהדרכת תיירים בליסבון חלק משמעותי בחיי, וזהו תענוג גדול עבורי. התגובות שאני מקבל בעניין הסיורים שאני מדריך בליסבון הן טובות ומפרגנות.

במהלך החודשים והשנים, הזמן יצק ב"ישראלי בפורטוגל", וממשיך ליצוק בו, תכנים של אהבה, שהיא הסיבה שבגללה אני כותב. הנה רשימה של נושאים וחוויות מן הסיפור האישי שלי, דרכה אתם מוזמנים ללמוד עוד אודותיי.

שכונת הילדות שלי
גדלתי בשיכון למד בתל-אביב. גן הילדים שבתחילת רחוב בורלא, שבזמנו נקרא "גן גליה", היה הגן שלי. ביסודי למדתי בבית הספר ע"ש זלמן ארן, גם הוא ברחוב בורלא. זכורות לי משם חוויות נעימות ומעשירות של ילדות: נועם הליכותיה של מנהלתו הראשונה של בית הספר יעל זמיר ז"ל, טורים של ילדים ממושמעים בתרגולי ירידה למקלטים, שיעורי אנגלית ראשונים עם המורה נילי, משחקי כדורגל בהפסקה הגדולה על מגרש האספלט הגדול, גולות ברחבת החול, תכניות של הטלוויזיה החינוכית בשחור-לבן, שיעורי טבע ב"עץ המכשפה", מכות ליד הברזייה עם רפי הג'ינג'י ושריטה עמוקה בלחי, ועוד ועוד חוויות מעצבות. אחת מהן, חמימה במיוחד, היא שירה בציבור בימי שישי בבוקר. תלמידי השכבה היו מתכנסים באולם ההתעמלות. לאחר שכולם התיישבו על הרצפה, היו המורות מחלקות לתלמידים "סטנסילים" עם מילות השירים ויחד היינו פוצחים בשיר. הנה אחד מהלהיטים של אותם כינוסים:

שבט הצופים של שיכון למד הוא שבט "אופק". בתקופת בית הספר היסודי הייתי חבר בתנועה ונטלתי חלק בפעולות. זכור לי גם מחנה קיץ שנטלתי בו חלק, עם הרבה סנדות ושירי מורל. פעילותי בצופים, מכל מקום, הייתה קצרה, ודי מהר החלטתי להזמין את הפנאי שלי באימוני כדורסל במכבי תל-אביב.

מכבי תל-אביב (כדורסל)
גיבור הילדות שלי היה מיקי ברקוביץ'. החלום שלי היה להיות שחקן כדורסל במכבי תל-אביב. אחד מהזיכרונות הראשונים שלי הוא של עצמי, כפעוט, ישוב על ברכיה של אמי ביציע של היכל הספורט יד אליהו ואמי מסבירה לי לאיזה סל צריכים "הצהובים" לקלוע.

אבי, במשך שנים רבות, נהג לרכוש מנוי למשחקי גביע אירופה של מכבי בהיכל. אלו היו הימים של מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ארל וויליאמס, קווין מגי ועוד ועוד גיבורי ילדות. פוסטרים שלהם היו תלויים על קירות חדרי. התרגשות מיוחדת הייתה אוחזת בי בעת הכניסה להיכל הספורט וכשהכרוז רפי גינת הציג את השחקנים. "מספר תשע, נאמבר ניין, מייייקי בררררקוביץ'!". ברגעים מכריעים של המשחק היינו מכים בחוזקה על כסאות המתכת כדי להרעיש ולהפריע לקבוצה היריבה. לתל-אביב הגיעו לשחק אז נגד מכבי קבוצות מבולוניה, מילאנו, ברצלונה, מדריד, זאגרב, לימוז', סלוניקי וערים נוספות מרחבי אירופה. ההיכרות וההתחככות עם תרבויות אחרות הותירו עלי רושם רב כילד וגם כיום הם מרכיב חשוב בחיי.

הנה וידאו ממשחק שנכחתי בו, בו מכבי גברה על ברצלונה, עם רגעים בלתי נשכחים של מיקי:

שנים לאחר מכן, כשהלכתי כמבוגר למשחק כדורסל של מכבי בהיכל, כבר התחברתי פחות.

במשך שנים שחקתי בקבוצות הילדים והנוער של המועדון, עם אימונים רבים ומשחקים בליגות השונות. התפקיד שלי היה רכז. ההתחלה הייתה בקבוצת הקט-סל של מכבי תל-אביב במגרש האספלט של בית הספר אליאנס ברמת אביב, דרך משחקים במגרש הבלטות הישן ברחוב מכבי, ליד קולנוע "אורלי", ועד למשחק בקבוצת הנוער באולם של הגימנסיה העברית "הרצליה" . זמן מה שחקתי באותה הקבוצה עם עודד קטש, וזהו פרט בביוגרפיה שלי שאני תמיד שמח וגאה להזכיר!

מתישהו בגיל 16 או 17, כשהרגשתי שמיקי ברקוביץ' כבר לא אהיה, עזבתי את המועדון וויתרתי על החלום. לפעמים, אפילו כיום, אני מרגיש שוויתרתי על משחק הכדורסל מוקדם או בקלות מדי ושהיו גם אפשרויות אחרות.

משפטים ועריכת דין
חוויה ראשונה של לימודים גבוהים הייתה לי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב. לא הגעתי לשם עם הרגשה שתחום המשפטים הוא הייעוד שלי. לא ידעתי אז מה אני רוצה בדיוק לעשות בחיים וזה היה נוח, קל, קרוב לבית וגם נראה לי שווה בדיקה. הרגשתי אז רצון להתנסות ולהצליח במה שהחברה הממוסדת, שהייתה הסביבה בה גדלתי, מגדירה כ"הצלחה".

בשנת 1999 השלמתי את לימודי המשפטים בהצטיינות. במשך מספר שנים לאחר מכן עבדתי, כמתמחה ואחר כך כעו"ד, במשרד עוה"ד המבורגר, עברון ושות', אחד ממשרדי עורכי הדין המוכרים בישראל, שם התנסיתי במגוון נרחב של תחומים במשפט המסחרי-אזרחי. תקופת העבודה במשרד והעיסוק כעו"ד היו הרפתקאה נהדרת שהעניקה לי זווית מעניינת לצפות ממנה על העולם ועל החיים. באותה התקופה הכרתי אנשים הגונים וחרוצים, השומרים על סטנדרטים גבוהים ביותר של מקצועיות, שהם השראה עבורי עד היום. כבוד מיוחד היה לי לעבוד תחתיו של עוה"ד אמנון עברון ז"ל, שהיה אחד מעורכי הדין המובילים בישראל, אדם משכמו ומעלה.

לאחר מספר שנים של עיסוק בתחום המשפטי, הרגשתי שהגיע הזמן ללמוד דברים חדשים. לא ידעתי בדיוק מה וכיצד. הצלחתי במשרד, ההכנסה הייתה יפה, אבל ההרגשה הפנימית שלי הייתה שהגיע הזמן לפרוש מהעיסוק המשפטי ולבדוק מה עוד יש לחיים להציע. וכך עשיתי.

קנדה, ירושלים ועבודה סוציאלית
בשנת 2004 הוזמנתי על ידי התכנית האקדמית הקנדית – McGill Middle East Program in Civil Society and Peace Building – ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת מקגיל. בתכנית השתתפו קבוצה של 12 חברים ישראליים, ירדניים ופלסטיניים, מרקעים מקצועיים שונים, והיא כללה תכנים ופעילויות בנושא בניית שלום וקירוב לבבות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכרתי ערבים, והייתי צריך להרחיק אלפי קילומטרים, עד קנדה, כדי שזה יקרה. זו הייתה חוויה טובה.

בשנה הראשונה של התכנית התגוררתי במונטריאול ולמדתי בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת מקגיל. זו הייתה פעם ראשונה שהתגוררתי, ממש, במקום כלשהו מחוץ לישראל. מאז ילדות, טיילתי הרבה בעולם, אבל מעולם עד אז לא גרתי במדינה אחרת. זו הייתה חוויה נהדרת. הריחוק מישראל, מהמקום בבו נולדתי וגדלתי, העניק לי מרחב לגלות, לעצב ולפתח מקומות חדשים בתוכי. בעקבות החוייה ההיא שיניתי את הרגלי הטיול שלי. אני מעדיף חווית עומק של השתקעות במקום אחד, לתקופה ממושכת, על פני טיול שטחי שמכסה במהירות אתרים רבים.

במונטריאול נחשפתי, באופן נדיב ושופע, לעולמות חודשים של התפתחות אישית ושל רוח. ראשית היו הלימודים בבית הספר לעבודה סוציאלית, שכללו תכנים בתחומים של העצמה אישית וקהילתית, עבודה חברתית, שיפור דרכי תקשורת, מודעות עצמית ועוד. בנוסף, באותה השנה השתתפתי בסדנת רייקי (1 ו-2), שיטת טיפול אלטרנטיבית ומקור מקסים לאנרגיות ריפוי קסומות. עוד באותה השנה, נטלתי חלק בפעילויות של קולג' קנדי אלטרנטיבי יחיד במינו – The International Institute of Integral Human Sciences – עם סדנאות ופעילויות רבות בנושאים של מודעות, ריפוי ורוחניות. זהו מקום שמעודד אהבה, אינטואיציה ויצירתיות ומטפח הבנה בין-דתית ובין-תרבותית. מנהלת המקום, ד"ר מרילין רוזנר, בת למשפחה חרדית, היא מומחית בתחום החינוך המיוחד לילדים ולטיפול באמצעות יוגה. החוויות המיוחדות הללו שבורכתי בהן באותה השנה במונטריאול, העניקו בידי כלים טובים להתמודד עם פטירתה של אמי בשנת 2006. במונטריאול, אגב, נחשפתי גם לטמפרטורות נמוכות כפי שלא נחשפתי אליהן מעולם. מינוס ארבעים! 🙂

בשנת הלימודים השנייה של התכנית, לאחר שהסתיימה שנת הלימודים הראשונה במונטריאול, עשיתי פרקטיקום בעמותת "סינגור קהילתי" בירושלים, הפועלת לקידום ומימוש זכויות חברתיות, לצמצום פערים, וליצירת סולידריות קהילתית בשכונות מצוקה, תוך חיזוק והעצמת הפרט והקהילה. בשנה ההיא תפקדתי כעו"ד במחלקה המשפטית וכפעיל בחנות הזכויות של העמותה, תוך שהענקתי מידע וייעוץ לאזרחים המתקשים לממש את זכויותיהם.

אינטרנט ושיווק מקוון
לראשונה נחשפתי לתחום של השיווק המקוון בשנת 2003, תוך כך שקדמתי אתר אינטרנט שאבי ניהל בזמנו. בזמנו הייתי טירון מוחלט בשיווק באינטרנט ואבי העניק לי את ההזדמנות לעשות צעד ראשון בתחום. האתגר היה לקדם את אתר האינטרנט שניהל אבי במנוע החיפוש Google. לאחר תקופה אינטנסיבית של לימודים אוטודידקטים, יישמתי את הידע שרכשתי על האתר. ניתחתי ובחרתי מילות מפתח, מדדתי את דירוגי האתר ועשיתי אופטימיזציה לעמודי האתר. התוצאות היו מעולות. האתר דורג במקום הראשון ב- Google בתוצאות חיפוש מרכזיות. ההשפעה על האתר הייתה מצוינת, תוך שתנועת המבקרים, המכירות והרווחים עולים.

מאז, השקעתי אנרגיות רבות לימוד והעמקה בתחום המסחר המקוון. בלימוד עצמי, רכשתי ידע מקצועי באסטרטגיות שיווקיות שונות, תכנות, כתיבה, הקמת אתרים וכיו"ב והרחבתי בהצלחה את העיסוק האינטרנטי שלי לתחומים חדשים, תוך ניהול קמפיינים לקידום מוצרים ושירותים מגוונים של חברות מרחבי העולם. האופי המיוחד של העיסוק בתחום השיווק המקוון, מאפשר לי רמה גבוהה של ניידות וחופש לטייל. זה שנים רבות שאני בדרכים ומחלק את זמני בין מקומות שונים ברחבי הגלובוס.

ספורט
אני אוהב לעשות ספורט, ובעיקר לשחק כדורסל, כדורגל, פינג פונג, טניס וכל משחק שיש בו כדור!

רוחניות
אני מאד נהנה מרוחניות ויוגה, עם אהבה רבה לשיעורי המדיטציה של היוגי ההודי, פרמהנסה יוגננדה.

תורכיה
הורי היקרים עלו ארצה בשנת 1971 מאיסטנבול.

הקשר של המשפחה שלי עם תורכיה הוא הדוק. בבית השפה המדוברת הייתה תורכית וגם המאכלים היו משם. מספר בני המשפחה שהיו לי בילדותי בישראל היה קטן לעומת המשפחה המורחבת והמסועפת בתורכיה. מרבית חבריהם של הורי בישראל היא מן הקהילה התורכית. כילד, אמי הקריאה לי מעשיות על Nasreddin Hodja. הקרבה בין ישראל לתורכיה, שהמרחק ביניהן פחות משעתיים טיסה, גם היא תרמה לכך שלאורך השנים איסטנבול הרגישה עבורי כבית שני.

המקום האהוב עלי בתורכיה הוא אי קטנטן בשם בּוּיוּקָאדָה, הגדול מבין קבוצה של תשעה איים הנמצאים בים מרמרה, מרחק הפלגה קצרה מאיסטנבול. באי אסורה תנועת כלי רכב ממונעים והתושבים והתיירים משתמשים בכרכרות סוסים ובאופניים. האי הוא אתר נופש של עשירי איסטנבול. רבים מיהודי העיר מתגוררים בו בקייצים. זהו המקום שבו אמי ואבי הכירו לראשונה וסיפורי הילדות שלהם הם משם. בחופשות הקיץ אמי נהגה לשלוח אותי לתורכיה, לבית אחיה, ואני הייתי מבלה באי תקופות קסומות בחיק המשפחה.

השנים חלפו, הקהילה היהודית בתורכיה הצטמקה והאווירה הפוליטית במדינה השתנתה. אני עדיין מבקר את דודי באיסטנבול תכופות.

הודו
א הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב הוֹדוּ, לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ג הוֹדוּ, לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(תהילים פרק קלו)

הודו היא מתנה גדולה, מקום שאין שני לו. הודו מאפשרת לי לחלום מעבר לפיזיות של גוף ומקום, על מימדים של רוח ויקום. היא מקום של רוח ואהבה, של השראה. הודו מחזקת אותי להביט פנימה ולחולל בעצמי שינויים שמשפיעים על המציאות שבה אני חי.

במשך מספר שנים, הייתי תקופות ארוכות בכפר דייגים הודי קטן בדרום גואה, קולום שמו. בכפר ישנה קהילה שוקקת של אנשים מרחבי העולם ומרקעים שונים שמעצבים לעצמם מציאות חיים אלטרנטיבית, אישית ונעימה בחיק הטבע. כתבתי על זה שיר. אני גם עושה בו קולות :).

פורטוגל
לפורטוגל הגעתי בעקבות אהבת חיי. כאן גם נולדה בתי היקרה.

יש בפורטוגל משהו צנוע ונחבא אל הכלים. מבחינה גאוגרפית, היא ממוקמת בקצה המערבי של אירופה, כמעט נסתרת בין ספרד והים. פורטוגל ניצבת בפני קשיים כלכליים והשתלבותה באיחוד האירופי מורכבת. אופיים השקט של תושביה, שנוטה אפילו לעצבות, מעניקים למקום אווירה מאופקת. היא תמונת מראה לאחותה ברזיל המוחצנת והתזזיתית. אפילו הפורטוגזית המדוברת בפורטוגל אינה מתגלגלת כפי שהיא מתגלגלת בברזיל. מצד שני, לפורטוגל עבר מפואר כמעצמה ימית. היא חלוצת עידן התגליות, שגילה דרכי מסחר, ארצות ועמים שלא היו ידועים באירופה לפני כן, כמו גם טכונולגיות ורעיונות חדשניים בתחומי המיפוי, הניווט והספנות. פורטוגל שלטה בחלקים נכבדים בעולם הקולינאלי.

התוצאה של המרכיבים המיוחדים האלה בפורטוגל של ימינו היא נעימה וטובה. זה מקום שבו הקצב מעט יותר איטי מהקצב המערבי הרגיל, הדגש הוא פנימה במקום החוצה והאנשים נעימים וחברים זה לזה. אני מאד אוהב את פורטוגל.

בירתה של פורטוגל, ליסבון, היא בעיניי הבירה הציורית ושובת הלב ביותר באירופה. אולי אני לא אובייקטיבי, כי אני מאוהב בליסבון, והרי יש גם את רומא, פריז, פראג, לונדון ועוד ערי בירה אירופאיות יפות, אבל לכל הפחות ניתן לומר שעיר הבירה של פורטוגל עומדת בשורה אחת איתן, ויש לה את האופי המיוחד שלה. הנה שיר נהדר עם קליפ מרגש הממחיש עד כמה יפה ליסבון (השיר הזה היה שיר החתונה שלי).

פארוס, יוון
על האי היווני פארוס ספרו לי מטיילים. זה מקום טוב לשהות בו כמה חודשים, הם אמרו. לאחר כמה שנים של המלצות וסיפורים ששמעתי על האי, החלטתי לבקר. מאז, שהיתי באי תקופות ארוכות נוספות וזהו מקום נוסף בעולם שבו יש לי חברים טובים ושבו אני מרגיש בבית.

באי היווני היפהפה פארוס שוכן מרכז יוגה, מדיטציה וחיים טובים בשם Tao's, המנוהל על ידי ישראלים. Tao's הוא מוקד משיכה לאנשים שנמצאים בתהליך של חיפוש, כמו גם לכאלה שמצאו משהו ומעניקים השראה לאחרים. פרט לסדנאות ולתוכן הרוחני שיש ל – Tao's להציע, זהו גם מקום טוב ונעים להיות בו, להכיר אנשים, לקשקש או לקרוא ספר.

את רבים ממשחקי מונדיאל 2014 צפיתי במסעדה של Tao's בחברתם של אנשים מכל רחבי העולם וזה היה כיף גדול!

תל אביב
נולדתי בתל-אביב בשנת 1974, בבית היולדות הקריה. ברית המילה שלי הייתה במלון רמת-אביב המיתולוגי. מסיבת בר המצווה שלי הייתה בבית אסיה, ברחוב ויצמן בתל-אביב. חוף הים של הילדות שלי היה חוף הקאנטרי. מאז שעזבתי את ביתי הורי אני הכי מתחבר לחוף גורדון. הפסקתי לספור בכמה דירות שכורות בעיר כבר גרתי, במרכז בעלי מלאכה, דיזנגוף, חולדה, אבן גבירול, פרופ' שור, ויתקין וגם ברחוב בורלא וביפו. חרשתי את העיר עם טוסטוס הלוך וחזור, הלוך וחזור, מאז שאני בן 16. החומוס הכי טוב בעיר הוא אצל שלמה ודורון בכרם התימנים. אם סגור שם אני הולך לאכול בחומוס אשכרה או בחומוס אסלי. אין עיר בעולם שאני מכיר כמו תל-אביב ואני אוהב אותה מאד.

ברזיל
לברזיל הגעתי בשנת 2006 בעקבות בת זוג ברזילאית שהייתה לי. התמקמנו בעיר רסיפה, בירת מדינת פרנמבוקו שבצפון מזרח ברזיל.

בברזיל יש את כל הדברים הטובים שמספרים עליה – מוזיקה, אהבה, כדורגל, שמחת חיים – והרבה. על אלימת לא ספרו לי. זכרון מרכזי מהתקופה שלי שם הוא פחד עמוק, בעיקר של המקומיים, מאלימות. לפני כל נסיעה ננעלות כל דלתות הרכב מבפנים והחלונות תמיד סגורים. קניות וסידורים אף פעם לא עושים ברחובות אלא בקניון בלבד. בכניסה לבנייני מגורים יש שער נעול ושומר. כמעט לכולם הייתה חוויה שבה הם נשדדו, ואפילו נחטפו. לא נעים.

ברזיל הייתה טובה אלי מרבה בחינות, ואחת מהן היא ששם הייתה לי את ההזדמנות והפנאי ללמד את עצמי שיווק מקוון. Obrigado Brasil.

ריו דה ז'ניירו, אגב, היא לדעתי העיר היפה בעולם. שילוב מקסים וייחודי של אורבניות, טבע, תרבות תוססת ואנשים יפים. דוז פואה!

בן & ג'ריס
הפעם הראשונה שבה עבדתי בעבודה "אמיתית" הייתה, נדמה לי, בגיל 16. לגלידריית בן & ג'ריס נפתח סניף חדש בתל-אביב, בצפון רחוב דיזינגוף, ואני הגשתי שם גביעי גלידה ללקוחות הגלידרייה. ברגעים של בטלה, כשהחנות הייתה ריקה מלקוחות, נהגתי להשתעשע יחד עם חבריי למשמרת בהכנת מילקשייקים בצירופי טעמים מוזרים (בננה ומנטה, למשל).

מדריך טיולים בפורטוגל
לא הייתה לי תכנית לעסוק בהדרכת טיולים בפורטוגל. זה פשוט קרה, כמו שדברים יפים קורים בחיים, כשמשחררים ופשוט נותנים להם לקרות, וגם יוזמים כשצריך.

החלטתי להקים את הבלוג הזה בימים הראשונים שלי בפורטוגל. רציתי לשמור על קשר עם החברים והמשפחה שלי מישראל, ולחלוק איתם את עלילותיי בליסבון. היה חשוב לי גם להמשיך ולהשתמש בעברית, ובאמצעותה להביע את מה שעובר עלי במדינה החדשה שלי. אז התחלתי לכתוב בלוג. הייתה לי הרגשה שזה ייקח אותי לאנשהו, ושזה יהיה טוב, אבל לא ממש ידעתי לאן.

דרך הבלוג, מצאו אותי ישראלים שהיו בדרך לפורטוגל, עם שאלות כאלה ואחרות על העיר. שמחתי לענות ולסייע, וכשהם ביקשו גם סיורים מודרכים בליסבון, קפצתי על ההזדמנות.

מאז, התחביב הפך כבר למקצוע, וכיום אני מדריך תיירים בליסבון, עם היתר רשמי של משרד התיירות הפורטוגלי (RNAAT 16/2016), וזהו תענוג גדול עבורי. התגובות שאני מקבל בעניין הסיורים שאני מדריך בליסבון הן טובות ומפרגנות. אני שמח לערוך למבקרים ישראלים בעיר הבית החדשה שלי היכרות עם הרחובות, המראות, הצלילים והריחות הקסומים של ליסבון, ולצפות בהם, תוך כדי הסיור, מתאהבים בעיר. המפגש עם התיירים הטובים והלבביים מישראל הוא גם הזדמנות עבורי להכיר אנשים חדשים, ללמוד דברים על החיים ועל עצמי, וגם לשמור על קשר עם השפה, התרבות, והעם שלי. הסיורים עם בני העם שלי בליסבון, עוזרים לי להרגיש כאן בבית.

תיכון חדש
לאחר שהשלמתי את לימודי בית הספר היסודי, עברתי ללמוד בבית הספר "תיכון חדש" בדרך נמיר בתל-אביב, שנקרא כיום על שמו של יצחק רבין. בשל כישוריי בכדורסל, הייתי בכיתת הספורט של התיכון. הייתי תלמיד טוב וגם בחברה הדברים זרמו יפה.

צבא
בגיל 18, לאחר השלמת הבגרויות, התגייסתי לצה"ל, שם שרתי בחיל המודיעין. אוזניים לכותל.

שמי, אריק זרה
שמי הפרטי, אריק, הוא בד"כ שם חיבה ל"אריה" או ל"אריאל". הוריי, על אף כן, בחרו בשם החיבה "אריק" כשמי הפרטי הרשמי וכך הוא רשום בתעודת הזהות. אני מרגיש שלכך ששמי הרשמי הוא בעצם שם חיבה ישנה השפעה על האופן שבו העולם והסביבה מתייחסים אליי – בחיבה. אם אריה הוא מלך החיות, אריק הוא כפיר נסיכי. אריה, אבל גור. אם "אריאל" הוא האריה של האלוהים, אריק הוא גור האריות של הקדוש ברוך הוא.

"אריק" הוא החלק הישראלי, הצברי של שמי, והוא מבטא את הפן הזה באישיות שלי. לשם משפחתי, "זרה", לעומת זאת, יש צליל בינלאומי והוא מבטא את התשוקה שלי למסעות ואת החיבור שלי לגלובוס.

בילדותי, "זרה" זה לא היה שם מוכר בישראל. כאשר היו שואלים אותי לשם משפחתי, הייתי עונה "זרה" ומיד אחר כך מוסיף את האיות – זי"ן, רי"ש, ה"א. עם הגעתה של רשת האופנה Zara לישראל החיים נעשו יותר קלים מהבחינה הזאת, ואם מישהו בכל זאת לא מבין, מספיק לומר "זרה, כמו החנות". במסמכים רשמיים של המשפחה, אגב, מופיע שם משפחתי באיות הכולל את האות אל"ף – זארה. הא' נשמטה ככל הנראה כשהוריי עלו ארצה. מקור השם "זרה" בעיר בקרואטיה ששמה הנוכחי Zadar. בעבר נשלטה העיר על ידי איטליה, והשם שניתן לה על ידי האיטלקים היה Zara.