יזהר כהן זכה באירוויזיון, אני ישנתי.
ביום של אירוויזיון 1978, היינו בחופשה משפחתית בקרוואנים של עין גב, על שפת הכנרת. המבוגרים הכינו על האש לארוחת ערב. נשבה רוח חזקה שהעיפה את צלחות הפלסטיק. אחרי ארוחת הערב, אמא שלי השכיבה אותי לישון. הייתי בן ארבע. לפני שנרדמתי, בקשתי ממנה שתעיר אותי לצפות באירוויזיון. פעמיים בקשתי. היא לא העירה אותי. כשקמתי בבוקר ספרו לי ש"אבניבי" זכה בתחרות. זו הייתה זכייתה הראשונה של ישראל באירוויזיון, רגע היסטורי. ולא העירו אותי. לא העירו אותי! אני חושב שזה זיכרון הילדות הראשון שלי.

במשך השנים, אולי אלף פעמים, מגיל ארבע ועד אחרי האוניברסיטה, נהגתי לנדנד לאמא שלי. "אבל למה לא הערת אותי? אני בקשתי!". "אתה ישנת", היא ענתה שוב ושוב.

לא באמת כעסתי. להיפך. זה זיכרון שמחמם את הלב ומחבר אותי לאהבת אמי, עליה השלום, שאין כמותה, המרדימה את בנה ומגנה על שנתו.

הטלוויזיה צבעונית הראשונה בבניין. הללויה!
באירוויזיון של שנת 1979 כבר צפינו בבית. זה היה אירוויזיון עם שירים מעולים – הללויה, ג'ינגיס חאן, דיסקו טנגו, סוקרטס, השיר הספרדי שזכה במקום השני ועוד שירים יפים. בבית הוריי הייתה טלוויזיה צבעונית חדשה, הראשונה בבניין. השכנים באו לצפות בתחרות אצלנו. ישראל זכתה והשמחה הייתה רבה.

בהלה בקדם
באחד מהקדם-אירוויזיונים של תחילת האייטיז, התאספנו כל בני המשפחה בסלון לצפות בתחרות. הכנו דפים ועפרונות, כדי לנחש מי יהיו המנצחים. התחרות עוד לא התחילה ובינתיים צפינו במהדורת "מבט לחדשות". בשנים הראשונות של שנות השמונים, היו בישראל כמה מקרים של ילדים שנעלמו ונרצחו, ובאותה מהדורת חדשות דיווח חיים יבין על אחד מהמקרים הללו. הייתי ילד ונבהלתי מאד.

בינתיים, הקדם התחיל ואני הצלחתי להסתיר את הפחד. אולי זה קרה מתישהו בין "שירו שיר אמן" של ירדנה ארזי ל"מדונה" של להקת "בננה", לא יכולתי להחזיק את הפחד בפנים ובהלה תקפה אותי. רצתי לחדר שלי ואמי באה אחרי. היא שאלה מה קרה והסברתי לה שאני מפחד בגלל מה שראינו בחדשות. היא הרגיעה אותי עם כמה מילים מלטפות. חזרתי לראות את התחרות עם כולם. עפרה חזה זכתה עם "חי".

בשבועות שאחרי הקדם, קלטת הווידאו של התחרות ניגנה שוב ושוב ואני ידעתי את כל השירים והריקודים בעל פה (לא כולל "תמיד אישה". יש גבול).

האירוויזיון דה לה שונסון – החוויה הפורטוגלית
כשניגנתי את נעימת הפתיחה של האירוויזיון למריה, ידידה פורטוגלית שלי, היא נדלקה. אני מכיר את האירוויזיון מנקודת מבט ישראלית. יש כל כך הרבה מדינות ועמים משתתפים, מעניין יהיה להכיר נקודות מבט וחוויות אחרות, מקבילות.

מריה ספרה לי, בחיוך מריר, שפורטוגל מעולם לא זכתה באירוויזיון. מדובר בהיסטוריה ארוכה – מאז 1964 – ללא זכייה אחת אפילו. פורטוגל גם מעולם לא סיימה את התחרות בתור אחת מחמש המדינות המובילות. בהשתתפות הראשונה שלה באירוויזיון, סיים השיר הפורטוגלי במקום האחרון עם 0 נקודות. בצדק. ההישג הטוב ביותר של פורטוגל באירוויזיון הוא המקום ה-6 באירוויזיון 1996. לדעתה של מריה, אם פורטוגל רוצה לזכות היא חייבת לשלוח לתחרות שיר פאדו אמיתי, עם גיטרה פורטוגלית, מלנכולי, בלי לנסות להתחנף. "אנחנו המדינה היחידה שתמיד שולחת לאירוויזיון שיר בשפה הלאומית שלה. אנחנו שרים בפורטוגזית ואין לנו בעיה אם אף אחד לא מבין את השירים שלנו ולא אוהב אותם", היא הוסיפה וצחקה. השיר הפורטוגלי של אירוויזיון 2007, אגב, שילב מילים בארבע שפות – פורטוגזית, אנגלית, צרפתית וספרדית – מספר שיא של שפות בשיר אחד באירוויזיון.

השיר של פורטוגל באירוויזיון 1974 הוא השיר היחיד בתחרות שהתחיל מהפכה. מדובר בבלדה של הזמר פאולו דה קרבליו בשם "אחרי הפרידה" (E Depois do Adeus). השיר קיבל שלוש נקודות וסיים את התחרות במקום ה- 14. בתקופה ההיא שיטת הממשל בפורטוגל הייתה פשיסטית-דיקטטורית. הצבא תכנן הפיכה והגנרלים קבעו כי אות פתיחת ההפיכה יהיה השיר של פאולו דה קרבליו, שייצג את פורטוגל בתחילת אותו החודש באירוויזיון. וכך אמנם היה, השיר נוגן ברדיו ב- 25 באפריל 1974 בשעה 22:55 ובעקבותיו פרצה המהפכה והשלטון הפשיסטי מוגר.

בשיר הפורטוגלי של שנת 1989 אפשר למצוא אזכורים לעידן התגליות ולשנים שבהם הייתה פורטוגל אימפריה קולוניאלית. שמו של השיר "Conquistador" ("כובש"), והנה תרגום של מספר שורות שלו:

"הייתי בברזיל, פראיה וביסאו
אנגולה, מוזמביק, גואה ומקאו
הו, הייתי בטימור!
הייתי כובש

דמיינו לעצמכם את ישראל שולחת לאירוויזיון להקה בשם "המתנחלים" עם שיר על אפרת, אלקנה וקריית ארבע.

יש אתר אינטרנט שמנתח את מספר הנקודות שקבלה ונתנה כל מדינה בכל אחת מתחרויות האירוויזיון. מסתבר שלאורך כל שנות התחרות, פורטוגל העניקה לישראל 113 נקודות. ישראל, מנגד, נתנה לפורטוגל בסה"כ 18 נקודות בלבד. לא יפה.

איך נרפאתי מטראומת אירוויזיון 1978?
במסגרת הכנת הפוסט הזה צפיתי, לראשונה בחיי, בווידאו המלא של אירוויזיון 1978, ההוא שאמא שלי לא העירה אותי לצפות בו כשהייתי בן ארבע. מדובר בשעתיים, 25 דקות ושמונה עשרה שניות של מופע מייגע, שלא הצלחתי לסיים לצפות ברציפות. נרדמתי באמצע שיר מספר חמש, של פורטוגל (שסיים במקום ה-17). את שיר מספר 18, אבניבי, פספסתי וראיתי רק בבוקר.

לפני סיום כתיבת הפוסט, קראתי בוויקיפדיה פרט מעניין על האירוויזיון של אבניבי, מנפלאות הערוץ הממלכתי:

בשנת 1978 נקטע השידור זמן קצר לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן שידור באמצעות לוויין. טקס הענקת הפרס שודר בישראל רק למחרת.

אמא יקרה, במחשבה שנייה, תודה שלא הערת אותי. גם ככה הייתי נרדם, וממילא ערוץ 1 עשו פדיחה. אבניבי אובוהבב אובותבך, מאד.

תגובות

ישראלי בפורטוגל
25/07/2015
בונג'ורנו, ליאור, ותודה שכתבת כל כך יפה. כשאתה מגיע לליסבון, אתה מוזמן לקפה. בהצלחה לאהובתך ולך באיטליה!
ליאור
24/07/2015
איזה יופי של בלוג, כיף לקרוא. הגעתי לפורטוגל בספט' 2012 אני גר בחווה על יד העיירה Tondela, עשיתי חקלאות אורגנית ומשלוחים הביתה של ירקות, לא כל כך הלך. כשהלכתי לרופא בפעם הראשונה עם פורטוגזית שבורה, הוא שאל אותי מאיפה אני, כשאמרתי ישראל, הוא נראה המום ואמר "לא ידעתי שיש ישראלים בפורטוגל" זה מאוד הצחיק אותי. עוד מעט בספט' 2015 אני עוזב עם אהובתי שהכרתי כאן, לאיטליה, שם נמצא ביתה וזה גם יותר קרוב לביתי :) מאחל לך שהייה נעימה, הרבה פשטל דה נט, פוייש פוייש. אמשיך לעקוב, אתה כותב מאוד יפה

כתיבת תגובה