Monserrate-Sintra

באחד מסופי השבוע, יצאתי לטייל בסינטרה עם אשתי, בתי ועגלת התינוק שלה. זה היה יום בהיר וחמים של שמש ושמיים כחולים, מחוץ לעונת התיירות. בבוקר שוטטנו זמן מה בכפר החמוד של סינטרה, ולאחר ארוחת הצהריים שמנו פעמינו לארמון ופארק מונסראט (Parque e Palácio de Monserrate). החנינו את האוטו בחניון הקטן שליד הפארק, ובזמן שפרקתי את עגלת התינוק מהרכב ומיקמתי בה את בתי, אשתי הלכה לרכוש כרטיסי כניסה.

מצוידים במפה התחלנו להתגלגל בפארק, אנחנו והעגלה. הדרך ירדה מטה מטה, ועוד מטה, והפכה קשה ומאתגרת מרגע לרגע. המדרכה הפכה לדרך עפר, העפר הפך לאבנים, והאבנים הלכו וגדלו. העמקנו בעובי היער ועגלת התינוק כבר לא עמדה בזה. הסתובבנו לאחור וחזרנו על עקבותינו. ניסינו להמשיך מכיוון אחר, אבל גם שם הדרך ירדה מטה מטה, ואת הדרך הזאת הרי נצטרך גם לחזור. בסופו של דבר, הבנו שלפנינו צפויים עוד מכשולים שלעגלה ולנו יהיה קשה לחצות, והחלטנו לעצור ולנוח על ספסל נחמד. איזה כיף, ושקט שכזה. התינוקת ישנה, וכל כך נהנינו מהשלווה הזאת.

לאחר שישבנו זמן מה, יצאה אשתי לסיבוב בפארק בעוד אני משגיח על בתי וממשיך ליהנות מהשלווה בחיק הטבע הפראי של הפארק. כשאשתי שבה, יצאתי אני לבקר בארמון ולהקיף את הפארק ברגל.

ארמון ופארק מונסראט
ארמון ופארק מונסראט הם מימוש פנטזיה של עשיר אנגלי מופלג מהמאה ה-19, סר פרנסיס קוק (1817 – 1901). קוק היה סוחר בריטי ואספן אמנות. הוא עסק בטקסטיל והיה אחד משלושת האנשים העשירים בבריטניה. ב-1855 רכש קוק את חוות מונסראט, כדי להפוך אותה למעון הקיץ שלו. על פי מינוי של מלך פורטוגל לואיש הראשון, הפך קוק לרוזן ממונסראט.

הבנייה הראשונה באזור חוות מונסראט הייתה שנים רבות לפני כן, בשנת 1540, אז נבנתה שם קפלה שהוקדשה ל"גבירתנו ממונסראט" (שהוא פסל של מרים הבתולה וישו התינוק, הנערץ בכנסייה של מנזר מונסראט בקטלוניה). הקפלה נחרבה ברעידת האדמה של 1755. על חורבותיה הקים סוחר אנגלי עשיר בשנת 1789 ארמון ניאו-גותי. הבית החליף ידיים, ובהמשך נבנתה גם תשתית לגנים מעוצבים.

ב-1809 ביקר במונסראט הלורד ביירון, מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים. הגן היה נטוש אז והצמחים גדלו פרא. ביירון כתב על חורבנה של מונסראט ביצירתו "העלייה לרגל של האביר הרולד" (בית 23). הוא מספר שם בטון מלנכולי על חורבנו של הנוף, על גן העדן שננטש ועל אובדן התהילה ברחבי האדמה הזו. עדיין, הדובר מוצא יופי בשממה, לפחות בכך שהיא מהווה מצבה לימים עברו. פרסום היצירה העניק זיכה את מונסראט בהילה רומנטית והיא הפכה לביקור חובה למטיילים זרים בסינטרה, ובעיקר לאלו האנגלים.

בשנת 1863, לאחר שסר קוק רכש את האדמה מהבעלים האנגלים הקודמים שלו, הוא קידם את שיקום ארמון מונסראט וגניו. שיקום הארמון שילב סגנונות ברוח האומנות האקלקטית, וניתן למצוא בו השפעות מוריות, גותיות, הודיות, וגם של התנועה הרומנטית. סגנון אקלקטי ורומנטי שכזה אופייני לסינטרה, וניתן למצוא אותו גם בארמונות אחרים בסינטרה, דוגמת ארמון פנה.

הגנים של מונסראט כוללים זני צמחים מרחבי העולם, מסודרים לפי אזורם הגיאוגרפי (הגן המקסיקני, הגן היפני, וכיו"ב). התוצאה היא סצנות שונות ומיוחדות ברחבי הפארק, לאורך שבילים מפותלים המובילים לפינות נסתרות, אגמים ומפלים.

בשנת 1949 רכשה המדינה את האחוזה ואדמותיה, בשטח כולל של כ-1.5 קמ"ר, ומאז, בגלגולים שונים, מנוהל המקום על פי חוק יחד עם אוצרות הטבע והתרבות האחרים של סינטרה. בשנת 2010, לאחר ששוקם ושוחזר, נפתח ארמון מונסראט שוב לקהל.

ארמון מונסראט מופיע בחטף בסדרת הטלוויזיה "מסעי גוליבר" (Gulliver's Travels) משנת 1996, כאן (00:40).

סוף דבר
בלב פארק פראי ורחב ידיים, מסתתר ארמון מיוחד וקסום, עם מדשאה נהדרת, והביקור בהם מומלץ בחום. עונג לשוטט בתוך טבע שופע שכזה, ממש כמו בתוך סיפור אגדה.

לתשומת הלב – הפארק רחב ידיים וההליכה בו אינה קלה. היא כרוכה בטיפוס בעליות וצעידה במורד, כולל מדרגות תלולות, שמתאימים למיטיבי לכת. בעונת התיירות, כך הבנתי מהשילוט במקום, פועלות בשטח הפארק הסעות שמסיעות את המבקרים בין חלקיו השונים.

קצב ההליכה שלי בפארק היה מהיר במיוחד, כי רציתי לחזור במהירות לבנות שהמתינו לי. בתוך חצי שעה הספקתי לבקר בארמון וגם להקיף את הפארק, אבל הקצב היה כמעט של ריצה. קצב ההליכה שלכם ודאי יהיה אחר, ולדעתי כדאי שתשאירו זמן גם להשתרעות על הדשא או מנוחה על ספסל. תכננו את הלוח הזמנים שלכם בהתאם. וחשבו פעמיים לפני שאתם מגיעים למונסראט עם עגלת תינוק 🙂

מחוץ לפארק, בסמוך לאזור החניה של האתר, ישנו אזור חמוד עם שולחנות עץ, וזה מקום טוב לערוך בו פיקניק בחיק הטבע.

תגובות

כתיבת תגובה