כיכר הפרחים, עם מזרקה משגעת
כשאשתי ואני היינו "חברים", גירל-פרנד ובוי-פרנד, בין נסיעה להודו לביקור בתל אביב, בין קפיצה לאיסטנבול לסופלקי ביוון, החלטנו לבלות תקופה ממושכת בליסבון, עיר הולדתה של אשתי. זו הייתה פעם ראשונה עבורי להכיר היכרות קרובה את ליסבון, בתקופה שכלל לא עלה על דעתי שבירת פורטוגל תהפוך ביום מן הימים לבית שלי.

חפשנו דירה לתקופה קצרה, וזו שמצאנו הייתה מתוקה, מתוקה ביותר, בכיכר חיננית בשם Praça das Flores בליסבון. "כיכר הפרחים" בתרגום לעברית. שם יפה!

"כיכר הפרחים" היא כיכר קטנה ורומנטית, עם גן קטן, ברובע שוקק ומלא חיים של ליסבון, "פרינסיפ ריאל" (Principe Real) שמו. הכיכר היא פינה שקטה, רגועה וירוקה. עצים גבוהים מעניקים צל, ואפשר להתיישב על ספסל עץ וליהנות מהשלווה. קיוסק של פעם מקשט את הכיכר ויש בה גם בית קפה חמוד שביליתי בו תכופות עם אשתי, על כוס קפה ועוגיית שוקולד צ'יפס. בלב הכיכר עומדת מזרקה קטנה ומשגעת, עם דגי נוי ששוחים בה, והיא משפריצה מים בסאונד חינני כזה של פכפוך!

את שולחן המחשב שלי בבית כיוונתי כך שאראה ממנו, דרך החלון, את המזרקה. זה היה אושר עבורי. התאהבתי במזרקה הזו, וביום שעזבנו את הדירה נפרדתי ממנה באופן אישי. שוחחתי עימה ואפילו נישקתי אותה, וגם נפנפתי לשלום לדגים החמודים. לא, לא התחרפנתי, זו פשוט הכיכר והמזרקה האהובה עלי בעולם!

כיכר האימפריה הפורטוגזית, המזרקה גלובלית
מקובל לומר שפורטוגל הייתה אימפריה במשך כ-300 שנים, החל מכיבוש אסיה וברזיל במאה ה-16 ועד לעצמאות ברזיל במאה ה-19. היא שלטה באזורים רבים בהם מתגוררות אוכלוסיות השונות ממרכזה השלטוני מבחינה אתנית ותרבותית, ועל כן נחשבה לאימפריה. השאיפות הקולוניאליות של פורטוגל התעוררו שוב באפריקה בסוף המאה ה-19, שלב שארך כמה עשרות שנים בלבד.

סוג של יד זיכרון לאימפריה הפורטוגזית המפוארת הוקמה ברובע בלם של ליסבון, "כיכר האימפריה" (Praça do Império) שמה. זו הכיכר הגדולה ביותר בחצי האי האיברי ואחת מהגדולות באירופה, 280 מ' אורכה ורוחבה.

גם בלב כיכר האימפריה הוקמה מזרקה, ונחרטו עליה 30 סמלי ערי המחוז של פורטוגל והקולוניות של האימפריה הפורטוגלית. בנוסף, שני מגנים חרוטים על המזרקה: הסמל של "המסדר הצבאי של Aviz" ושל "המסדר הצבאי של ישו", שניהם מסדרי אבירות פורטוגליים חשובים.

הגנים של הכיכר כוללים שיחים ועצים גזומים ישר ויפה, בדיוק מרשים. עצי ארז וזית, המבטאים נוף פורטוגלי טיפוסי, נטועים בפארק. המדרכות הפורטוגליות בשלוש הכניסות הראשיות לגינה מעוטרות בסמלי גלגל המזלות. שווה להציץ גם בשעון השמש שבכיכר. הכיכר היא מקום פופולארי, בעיקר בספ"ש. אז, כאשר יש חתונות במנזר, הכלה והחתן בד"כ מצטלמים בכיכר.

מנזר ז'רונימוש ואתרים חשובים נוספים של רובע בלם נמצאים בסמוך לכיכר. במאה ה-16, כשמנזר ז'רונימוש נבנה, גדות הנהר הגיעו כמעט עד למנזר, והשבילים והגנים שיוצרים כיום את כיכר האימפריה נבנו במקום שבו היה חוף רחצה (Rastelo שמו).

הדרכים שמסביב לכיכר, הופתעתי לגלות, שימשו למרוצים בראלי פורטוגל בין השנים 2011 ל-2014. מדהים לראות את מכוניות המירוץ טסות כשברקע מנזר מנזר ז'רונימוש העתיק.

אימפריות נופלות לאט
כיכר האימפריה הפורטוגזית בבלם נבנתה בשנת 1940, לכבוד תערוכה ראוותנית שיזם אנטוניו סלזר, העריץ הפשיסטי של פורטוגל. על אף השם שנבחר לתערוכה – "תערוכת העולם הפורטוגזי" – קרנה של פורטוגל כאימפריה גלובאלית כבר שקעה באותה תקופה, וכמה עשרות שנים לאחר מכן היא כבר גוועה לגמרי.

"אימפריות נופלות לאט" שר דן תורן למילים של מאיר גולדברג, וגם במקרה של האימפריה הפורטוגלית כך היה. פורטוגל ודאי אינה מעצמה כיום (אלא אם מדובר בכדורגל), והכיכר בבלם רק מזכירה את האימפריה שנפלה.

מדוע וכיצד נפלה האימפריה הפורטוגלית, הסתקרנתי, יצאתי לבדוק, וגיליתי שניתן למנות סיבות שונות לקריסתה של האימפריה של פורטוגל. הנה כמו מהן:

  • מלחמת הולנד-פורטוגל – בעימות החמוש הזה, שהתחיל בשנת 1601 ונמשך כ-60 שנים, התקיפה הולנד את הקולוניות הפורטוגליות באמריקה, אפריקה, הודו והמזרח הרחוק. הולנד הפכה, על חשבון הפורטוגלים, לאימפריה בעצמה, עם שליטה על נתיבי מסחר חשובים. תוצאות המלחמה היו שפורטוגל ניצחה בדרום אמריקה ובאפריקה. ההולנדים היו המנצחים במזרח הרחוק ובדרום אסיה.
  • פלישת נפוליאון לפורטוגל (1807) – בעקבות הפלישה הנפוליאונית, נמלטה משפחת המלוכה הפורטוגלית לברזיל. ברזיל הקולוניאלית אוחדה עם פורטוגל, שתיהן הפכו לממלכה אחת, ובירת האימפריה הפורטוגזית הועתקה מליסבון לריו דה ז'נרו. בשנת 1822 זכתה ברזיל בעצמאותה, ובכך התנתקה ברזיל מפורטוגל ומהאימפריה ופורטוגל הפסידה אותה.
  • אולטימטום הבריטי (1890) – לאחר שנדחקו רגליה של פורטוגל מאסיה ומאמריקה, היא בנתה נוכחות באפריקה, באנגולה (במערב אפריקה) ובמוזמביק (מזרח אפריקה), וניסתה להוסיף לעצמה שטחים ביניהם, כך שיחברו בין האוקיינוס האטלנטי לבין האוקיינוס ההודי. הנוכחות הפורטוגלית הזו לא הייתה לרוחה של בריטניה, שמתחה קו של שליטה מצפונה לדרומה של אפריקה (בין קהיר לקייפטאון). ממשלת בריטניה הוציאה בעקבות כך אולטימטום שאילץ את פורטוגל לסגת מאזורים חשובים באפריקה. זו הייתה השפלה לפורטוגל שגרמה לפגיעה קשה במעמדו של המלך, ובסופו של דבר הביאו הדברים בשנת 1910 למהפכה שחיסלה את מוסד המלוכה של פורטוגל.
  • אובדן גואה – בשנת 1961 הודו השתלטה על גואה, שהייתה המוצב האירופאי האחרון בתת היבשת. עשור לאחר מכן, הפסידה פורטוגל גם את אנגולה ומוזמביק.

לפורטוגל, לסיכום, אמנם היה את היתרון לצאת ראשונה למסעות התגליות, אבל ללא עוצמה צבאית היא לא הצליחה לשמור על היתרון שלה לאורך זמן. נפילתה שם פורטוגל לא הייתה נפילה דרמטית או מהירה, אלא הפסד איטי של שטחים לכוחות אירופיים שהיו חזקים ממנה.

מה שיוצא מהלב, נכנס אל הלב
כיכר האימפריה היא כיכר רבת רושם ועוצמה, שנבנתה במטרה לפאר את המעצמה הגלובאלית של פורטוגל ואת הישגיה ברחבי הגלובוס. היא אמנם יפה ומרשימה, שווה לבקר, אבל בכנות, היא לא עושה לי את זה. להבנתי, היא בעיקר דאווין של עריץ פאשיסטי, ניסיון עקר של רודן עם שגעון גדלות להאחז באימפריה שכבר מתה. היא יפה ומרשימה, נכון, אבל היא לא באה מן הלב, ולכן גם אינה נכנסת ללב.

עם כיכר הפרחים, לעומת זאת, זה סיפור אחר. כיכר הפרחים היא הכיכר בשבילי, אחת, יחידה ומיוחדת, ואין כיכר שתשוה לה בכל העולם. התאהבתי, מודה.

תגובות

ורד
31/12/2017
איזה פוסט מלבב

כתיבת תגובה