תארו לעצמכם עולם שבו לנשים מותר לפתוח חשבון בנק, רק אם בעליהן הרשו זאת בכתב. דמיינו מציאות בה חוקה של מדינה באירופה קובעת שכולם שווים בפני החוק "… מלבד נשים, מסיבות שנובעות מטבען, ולטובת המשפחה". זו הייתה המציאות לא כל כך מזמן, בפורטוגל הפשיסטית של הרודן אנטוניו דה אוליביירה סלזר, שהנהיג את המדינה בין שנת 1932 לשנת 1968.

תחת משטר "המדינה החדשה" של סלזר מעמדן של הנשים היה נחות. באותה התקופה, על נשים היה לטפל בבית, לעשות קניות ולבקר בכנסיה, ותפקידם של הגברים היה לעבוד. דוגמא מדהימה לבערותו של סלזר וליחסו המשפיל לנשים, ניתן למצוא באחד מהמכתבים שכתב, כך:

"נשים מראות מידה רבה של צורך בחופש והשתוללות בתענוגות החיים. הן לא מבינות שאושר מושג על ידי התנזרות, ולא על ידי תענוגות… האומות הגדולות צריכות לתת דוגמא על ידי הגבלת הנשים לבתיהן… החוק אוסר על נשים נשואות לעבוד כאחיות ובכל עבודה במשרד החוץ. ניסיתי ככל יכולתי להרחיב את ההגבלה הזאת על כל סוגי העבודות… אני משוכנע שאישה שבאחריותה לטפל בביתה אינה יכולה להועיל בעבודה מחוץ לבית. תמיד אלחם נגד עצמאותה של האישה הנשואה".

וגם בדבריו הבאים:

"במדינות בהן נשים עובדות יחד עם גברים במפעלים, במשרדים ובמקצועות, המשפחה מתדרדרת. אנו מגנים על המשפחה כאבן היסוד של חברת מאורגנת כהלכה".

כמעט בלתי נתפס שדברים שכאלה נאמרו על ידי ראש מדינה באירופה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. דבריו של סלזר מאפשרים תחילת הבנה של הקושי לחיות במשטר פשיסטי. הם מעידים כאלף עדים על מעמדה של האשה באווירה הנחשלת ששררה בפורטוגל באותם ימים.

Salazar-Bridge
סלזר בוחן דגם של גשר בקוימברה. בלי נשים.

תגובות

כתיבת תגובה