באייטיז היו החבר'ה הולכים לחפש הרפתקאות בשפך הירקון, במקום שבו נמצאת תחנת הכוח רדינג. גשר עץ רעוע חיבר את שתי גדות הירקון ושלטי "סכנה" הזהירו מפני רחצה במקום. אנו בכל זאת היינו צועדים על הגשר וגם שוחים במים החמימים שפלטה תחנת הכוח. אחר כך היינו מקנחים ב"גלידה מונטנה", שמעמדה כבר ירד באותם הימים והיא הייתה זכרון נוסטלגי שהכרנו מ"אסקימו לימון" כמקום הבילוי של מומו, בנצי, ויודל'ה. כשבא לי להזכר בימים ההם ובשפך הירקון של פעם, לפני שאיזור תחנת הכוח הפך למתחם מסחר, תיירות ופנאי, אני צופה בסרט "בלוז לחופש הגדול". את השצף קצף ב- 0:04 של הסרטון אני זוכר כאילו זה היה אתמול. גם אנחנו היינו זורקים חפצים לתוך המים הגועשים רק כדי לראות איך הם מתערבלים ולבסוף נפלטים.

שיירת גמלים חוצה את נהר הירקון ליד שפכו, 1934 קרדיט: ארכיון חברת החשמל
שיירת גמלים חוצה את נהר הירקון ליד שפכו, 1934
קרדיט: ארכיון חברת החשמל

גם לליסבון יש תחנת כוח נוסטלגית על גדות נהר. מוזיאון החשמל של ליסבון שוכן במבנה תעשייתי רב מידות, על גדות נהר הטז'ו, עם נוף מקסים של הנהר ושל גשר ה-25 באפריל. זהו מבנה תחנת הכוח הישנה של ליסבון, שהוקמה בתחילת המאה הקודמת וסיפקה חשמל לעיר במשך שנים רבות.

כשנכנסתי למוזיאון, בתחילת הביקור, הבחין בי בחור צעיר, עובד המקום. הוא אחז ביד מגש עגבניות מחוברות באלקטרודות. אולי אלה היו תפוחי אדמה, אני לא בדיוק זוכר, בטח סוג של ניסוי, אבל נותר רק מעט זמן עד לסגירת המוזיאון ולא הספקתי לשאול. הוא ראה שאני מתקשה עם עגלת התינוק והציע לעזור וגם ללוות אותי בסיור מודרך במוזיאון. הסכמתי בשמחה. הוא השאיר את המגש אצל עובדת אחרת והמשיך לסייר איתי ועם הקטנטונת. נהניתי מאד מההדרכה. המדריך הנחמד העניק מימד מיוחד לביקור, עם סיפורים אנושיים מההיסטוריה של תחנת הכוח וגם הסברים טכניים על האופן שבו היא ייצרה חשמל. ההדרכה שקבלתי, וגם הכניסה למוזיאון, היו ללא תשלום.

התצוגה הקבועה של המוזיאון כוללת את המכונות המקוריות והענקיות של תחנת הכוח. כיום התחנה שקטה וממורקת, אבל קל לדמיין את המהומה הרבה, הרעש הנורא, החום הכבד והפיח הסמיך שהיו בה במאה הקודמת. תוחלת החיים של עובדי תחנת הכוח, כך הסביר המדריך, הייתה בד"כ קצרה, בגלל תנאי העבודה והתברואה הקשים במקום.

תחנת הכוח של ליסבון, פעם
תחנת הכוח של ליסבון, פעם

בנוסף למכונות הכבדות של תחנת הכוח הישנה, המוזיאון עוסק גם בתחום התפתחות השימוש בחשמל. אגף מיוחד של המבנה כולל תערוכה אינטראקטיבית בנושא חשמל, שמתאימה לילדים. השילוט באגף הזה בפורטוגזית, אז כאמור, יותר כיף עם מדריך. מהשיחה עם המדריך הבנתי, שעם ילדים כדאי לבקר במוזיאון בספ"ש, כיוון שאז יש יותר פעילויות ומעורבות של אנשי הצוות. מבקרים יכולים, למשל, לייצר שם חשמל ואפילו לחשמל את עצמם. גם אני חשמלתי את עצמי שם, ויצאתי בחיים.

בנוסף לתצוגה הקבועה, מארח המוזיאון בתוך החלל הגדול שלו גם סדנאות ותערוכות זמניות של ציור, פיסול, צילום וכיו"ב.

שורת הסיום שהכנתי לפוסט הזה היא:

"מוזיאון החשמל בשפך הירקון, בטח יום אחד זה עוד יקרה".

אלא שלפני פרסום הפוסט הזה, בדקתי באינטרנט, אולי כבר יש מוזיאון לחברת החשמל הישראלית ואני לא מעודכן. והנה אמנם, כבר מדברים על זה. כתבה ב"הארץ" מהשנה שעברה דיווחה ש"חברת החשמל תקים מוזיאון בנמל תל אביב". המוזיאון, כך דווח, "… יוקם במבנה רדינג א', שיעבור הליך שימור".

הנה כי כן, חברות חשמל, תחנות כוח, ליסבון, תל אביב, השנים חולפות, כולנו אחד ועולם כמנהגו נוהג.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט).

תגובות

כתיבת תגובה