השם "אלפמה" הוא שיבוש של המילה "מזרקה" בערבית. "אל-חמה" בערבית היא "מזרקה" או "מעיינות חמים", מן הסוג שקלח באזור אלפמה בעבר, ומכאן מקור שמה של השכונה העתיקה ביותר של ליסבון.

ואמנם, באלפמה הקסומה, שהיא מבוך מקסים של סמטאות תלולות ומפותלות, ככרות קטנות, חיי רחוב שוקקים וכביסה תלויה על חבל, יש גם מזרקות שתייה יפות. את שתיים מהמזרקות אני אוהב במיוחד – "מזרקת המלך" ו"מזרקת המשורר", וזהו סיפורן.

מזרקת המלך – Chafariz d'El Rei
באלפמה נמצאת המזרקה העתיקה ביותר בליסבון, "מזרקת המלך", שהייתה המזרקה הציבורית הראשונה של העיר. היא נבנתה במאה ה-13 על ידי בית המלוכה של פורטוגל. במשך שנים רבות הייתה "מזרקת המלך" המקור העיקרי של מי שתייה בעיר הבירה.

מספרים שהמזרקה, שנשענה על חומות העיר ליסבון, התייבשה בשנת 1373, במהלך המצור הספרדי על העיר. ב-1487, לפי צו המלך ז'ואאו השני, תוקנה המזרקה וחובר לה צינור שהעביר מים מתוקים אל הימאים בים. במהלך המאה ה-15 וה-16 המזרקה סיפקה מי שתייה לספנים של עידן התגליות. הספינות היו מתקרבות לגדות נהר הטז'ו ומקבלות מהמזרקה אספקה של מים לחביות שאוחסנו בבטן הספינות.

לאחר שניזוקה ברעידת האדמה של שנת 1755, שומרה ושופצה המזרקה במאה ה-19, ואז ניתן לה עיצובה הנוכחי. למזרקה יש תשע זרבוביות, וכל אחת מהן שימשה מעמד אחר של האוכלוסייה. אחת הייתה לגברים לבנים, אחרת לנשים לבנות, שלישית לעבדים שחורים, רביעית להודים, וכן הלאה. העיצוב כולל מדליונים של כלי שייט פורטוגליים, שקבלו מים מהמזרקה הזאת לפני יציאתם למסעות.

מעל המזרקה ניתן לראות ארמון יפהפה מהמאה ה-19.

מזרקת המשורר – Fonte do Poeta
בצד התחתון של רחוב היהודים של אלפמה יש מין פטיו, צורתו רבועה, ומבנים מקיפים אותו מכל ארבעת עבריו. נעים להתיישב על מדרגות הפטיו, לנוח ולהרהר על שורשיה היהודיים של ליסבון, לקול פכפוך מים הקולחים מפיהם של דגי האבן היפהפיים של "מזרקת המשורר". על לוח אבן סמוך חקוק שיר של המשורר אנטוניו בוטו. זה הבית הראשון של השיר (ותרגמתי אותו לעברית כמיטב יכולתי):

במזרקה הזו שאומרת בלחש
דבר מה שאותו אינו יכול לשמוע
חיסלתי עכשיו את צימאוני
והתיישבתי למרגלותיה לנוח

Nesta fonte que fala na surdina
De qualquer coisa que eu não sei ouvir
Matei agora mesmo a minha sede
E sentei-me ao pé dela a descansar

Fonte do Poeta Rua da Judiaria
מזרקת המשורר. שימו לב ללוח הכחול הנושא את הכיתוב Rua da Judiaria (רחוב היהודים).

הסיור המודרך "להתאהב בְּאָלְפָמָה" מבקר במזרקת המלך ובמזרקת המשורר.

תגובות

ישראלי בפורטוגל
26/05/2016
הנאה גדולה לקרוא את תגובותיך, אינסיו, כמעיין הנובע. מעניין מאד. לחשוב שנהר זרם באיזור רוסיו ונשפך אל הטז'ו... פנטסטי! תודה על השיתוף.
אינסיו שטיינהרדט
26/05/2016
תודה אריק, חידשת לי משהו. לא ידעתי ש"חמה" זו גם מזרקה בערבית. אולי זו רק מזרקה של מים חמים? chafariz בפורטוגלית זו גם מילה ממקור ערבי - סחריז' - והפרוש, בפורטוגלית לפחות, הוא ברזיה. Fonte זה סתם מעין. אלחמה (Alfama משום שהפורטוגלים לא מסוגלים לבטא את הח') הייתה השכונה היהודית הראשונה בליסבון, עוד בזמן המורים. אומרים שהסיבה הייתה שהיהודים הגיעו מאוחר לעיר ולא היה מקום עבורם בפנים החומה. הסיבה הייתה כנראה אחרת: המעיינות החמים של אלחמה היו אידאלים עבור המקוואות, החממים כמו שאתה כותב. עד כדי כך שעוד לפני פחות ממאה שנה, היהודים החדשים שהגיעו ממרוקו לליסבון, והיו גרים רחוק מאלפמה, היו משתמשים באחד החממים הציבוריים של אלחמה (alcaçarias) בתור מקווה. ולא רק הספרדים. קראתי בארכיון של הקהילה מכתב של יהודי אשכנזי, פולני, שבקש שהקהילה תדאג לתיקון של הרצפה של האלקסריה ששמשה כמקווה (עסק פרטי של אשה נוצרייה, בעלת הבית), משום שמצבם הווה סכנת נפשות עבור היהודיות שהיו מבקרות שם. אחרי הכיבוש של העיר ע"י הנוצרים(1147), השכונה היהודית הייתה קטנה מדי בשביל האוכלוסייה ואז היהודים עברו לשכונה יותר גדולה באזור שהיום נקרא Baixa בעמק שבין הגבעות המזרחיות והמערביות של העיר. אז היה עובר שם נהר, שני וואדים שבאו מן הצפון והתאחדו באזור שהיום Rossio, בגלל המים שזרמו מן הגבעות משני הצדדים. ומשם עד הנהר הגדול טז'ו. אז כבר היו הרבה תושבים בעמק הזה (העיר התחתונה של היום) והנהר שימש להם כביוב ראשי לפני שבנו צינורות. אתה יכול לטאר לעצמך את ריח והזיהום. עד כדי כך שמועצת הקהילה החליטה שהרב יוסף חיון, רבה הראשי של העיר, יעבור לגור באבורה, מסיבות בריאותיות. ברם כשבחרו במקום כשכונה של היהודים, היה שם באר של מים חיים, "מים טובים מאוד" ועל ידו הייתה המקווה ולא רחוק "בית הכנסת של היהודיות". לבאר קראו Fotea ועד היום איני יודע את פרוש השם. באותה השכונה היה "בית הכנסת הגדול" ועוד שני בתי כנסת יותר קטנים. שערי השכונה היו ננעלים בערב. כשגם השכונה הזו הייתה קטנה מדי בנו עוד שתי שכונות של היהודים, אחת מהן שוב באלפמה. ב-1755 הייתה רעידת אדמה חזקה מאוד וכל העיר התחתית של ליסבון נהרסה, לרבות השכונות היהודיות ובתי הכנסת. ממילא אחרי השמד של 1497, כשכל היהודים נאנסו להתנזר, התושבים האלה כבר לא היו יהודים באופן פורמלי. רצה הגורל שרק שכונה אחת נשארה על תילה - השכונה היהודית של אלפמה, שם ראית את השלט "Rua da Judiaria" וגם "Beco de Messias" (סמטת המשיח), המוביל לברזיה.

כתיבת תגובה