ביום חמישי התקשרתי לדלית, ישראלית שחיה בדרום פורטוגל.

אני: "רינת, חברה משותפת שלנו מליסבון, נתנה לי את הטלפון שלך".

דלית: "רינת? יופי. אני לא נמצאת בפורטוגל כרגע. אני עסוקה. בקצרה, איך אני יכולה לעזור לך?"

אני: "אני באלגרבה עם אשתי והבת שלנו. אנחנו שוקלים לעבור לגור כאן. אם את יודעת על בית או דירה להשכרה לשנה, אשמח לדעת".

דלית: "ממממ אני אחשוב. שלח אלי את האי-מייל שלך בוואטסאפ. אעביר אותו לבן שלי, יריב, ואבקש ממנו להיות אתכם בקשר. בהצלחה ושיהיה לכם יום תותים!".

המשפחה הצעירה שלי מחפשת בסיס. Our Base, אנחנו קוראים לזה. בשבועיים האחרונים אנחנו מטיילים באלגרבה, בדרום פורטוגל. זהו חבל ארץ של הרבה ים, טבע ושמש טובה, שמרגיש לנו כמו מקום אפשרי להשתקע בו. לקחנו לונלי פלנט ומפת דרכים, שכרנו אוטו ודירת Airbnb, ויצאנו להרפתקה. אנחנו משלבים בין ביקור באתרי תיירות, שחייה בים ונופש, לבין חיפוש שלטי "להשכרה", שיטוט בכפרים שאנחנו לא מכירים וביקורים בבתים להשכרה. אנחנו מנסים להתרשם מהמקום, להבין אם הוא יוכל להתאים לנו כבית ובאותו הזמן גם מטיילים ומבלים.

חוף סאו רפאל, אלגרבה
חוף סאו רפאל, אלגרבה

ביום חמישי הגענו לעיר פארו, בירת אלגרבה. זו עיר פורטוגלית רגילה, אפורה ומעט מוזנחת, שונה לגמרי מעיירות הנופש השוקקות של אלגרבה. לפארו אמנם יש עיר עתיקה ששווה ביקור, אבל בדרך כלל התיירים, שמגיעים לאלגרבה בגלל החופים, מדלגים על העיר הזאת. גם מבחינתנו פארו היא לא אופציה להשתקעות והיינו פוסחים עליה, אלמלא נמצא בה המרכז למורשת יהודית של פארו. באט אופקורס!

היו תקופות בהיסטוריה שאחד מעשרה פורטוגלים היה יהודי. 10%! אז הגיעה האינקוויזיציה של המאה ה-15 וה-16 והרסה את הקהילה היהודית של פורטוגל. היהודים נרצחו, ברחו או נאנסו להמיר את דתם. כ-200 שנים לאחר החורבן, רעידת אדמה קשה הכתה בפורטוגל ונוצרה הזדמנות להקים מחדש קהילה יהודית בפורטוגל. המרקיז דה פומבל, שר הממלכה דאז, הזמין את היהודים בשנת 1773 לשוב לפורטוגל על מנת לעזור בשיקום הכלכלה הפורטוגלית שקרסה. בעקבות ההזמנה התיישבו בפארו כ-60 משפחות, שהגיעו לפורטוגל ממרוקו ומגיברלטר. קהילה חשובה הוקמה בעיר עם שני בתי כנסת ובית קברות יהודי, שנשמר עד היום.

Faro-Jewish-Cemetery-2

כשהגענו לחניון של בית הקברות היו 37 מעלות חום בחוץ. המזגן במכונית הגן עלינו ובעיקר על הקטנטונת. הבנות נשארו ברכב ואני קפצתי החוצה לבדוק אם בית הקברות פתוח למבקרים. "הי! מה אתה עושה פה?". מעיין, ישראלית שפגשנו לפני כמה ימים הופיעה מולי. "הי! מה את עושה פה?". גם אני הופתעתי. אני אשכרה מכיר מישהו בבית הקברות של פארו! אצתי רצתי לקרוא לאשתי, לקטנטונת ולעגלה. בבית הקברות באותה העת קבוצה של כשלושים מבקרים יהודיים. מעיין הציגה בפנינו ישראלי נוסף מאלגרבה, יריב שמו. "יריב, אני לא מאמין… אתה הבן של דלית? היום בבוקר דברתי עם אמא שלך!". הקהילה היהודית של פארו, כך כתוב בוויקיפדיה,"… נכחדה במהלך המאה ה- 20 בשל הגירה של צעירים לערים הגדולות…". נכחדה? אני פה יומיים וכבר נהיו לי חבר'ה!

בית הקברות היהודי של פארו משמש מצבת זיכרון לקהילה היהודית שהוקמה בו. בבית הקברות 76 קברים יפהפיים, בסגנון ספרדי. הקבר העתיק ביותר בו הוא משנת 1838, של רבי יוסף טולדנו. בבית הקברות נטועים 18 ברושים לכבודו של ארישטידש דה סוזה מנדש, דיפלומט פורטוגלי שהציל יהודים מרדיפות הנאצים, בניגוד להוראות ממשלתו, והוכרז על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם. המקום מספר גם את סיפורו של סמואל פורטירה, שהדפיס בפארו ב-1487 את הספר הראשון שנדפס אי פעם בפורטוגל, גרסה עברית של התנ"ך. במקום יש גם מוזיאון קטנטן ואישי, עם פריטים שונים מחיי הקהילה היהודית של פארו.

בית הקברות היהודי של פארו
בית הקברות היהודי של פארו

"זה לא זמן טוב לחפש דירה באלגרבה", הסביר יריב. "יולי-אוגוסט כבר כמעט כאן ובעלי בתים מעדיפים כרגע להשכיר לתיירים לתקופות קצרות ובמחירים גבוהים. תבוא שוב בספטמבר".

בסיס עוד לא מצאנו, אבל בתהליך החיפוש מצאנו אנשים טובים, קהילה שנכחדה ואולי גם אחת שמתחדשת. לפעמים כשמחפשים דבר אחד, מוצאים דבר אחר, וזה כל היופי. אולי נחזור בספטמבר לחפש עוד, ואולי בינתיים נמצא משהו אחר.

תגובות

ליאת
12/08/2015
פורטוגל נהדרת...מאחלת לכם שהות מהנה ונעימה בה :-))

כתיבת תגובה