מי רוצה?
מי רוצה?

אל משפחתי הגיעו, לפני מספר שנים, שמועות על דודה עשירה של אמי, שהלכה לעולמה ללא ילדים באמריקה והשאירה אחרי ירושה גדולה. מי מאתנו לא חלם על דוד עשיר מאמריקה שישאיר לו ירושה גדולה ומפתיעה?

המלאכה לאתר את עקבותיה של הדודה הייתה מסובכת. אמי, ששמרה על קשר עם דודתה, נפטרה והקשר בין המשפחות התפוגג. היה צריך למצוא קצה חוט שיוביל אותנו אל הדודה, אל מצלצליה ואל מרשרשיה. מה שהתחיל כמסע בעקבות ירושה של דודה באמריקה, הפך למסע חוצה ימים ודורות אחר השורשים המשפחתיים שלנו. ירושה מהדודה לא יצאה מזה, וואט טו דו, אבל מצאנו הרבה דברים טובים ומפתיעים אחרים.

אחי הבכור נטל על עצמו את המשימה לחשוף את שורשי משפחתנו. בתשוקה, בשקדנות ובסקרנות הוא חקר את קורות המשפחה. הוא נבר במסמכים, נרשם לאתרי גנאולוגיה, איתר צאצאים מקצוות תבל, חשף תמונות, הנפיק רישומים ממשלתיים, שלח שליחים לבתי קברות ובנה אילן יוחסין משפחתי. אט אט, מפה ומשם, נוספו פיסות אינפורמציה וחלקים נוספים הושלמו בפאזל. הנה כמה דוגמאות לפרטים מעניינים שנאספו וזיכרונות אישיים שהם עוררו.

  • סבא של אמי כתב ספר בשם "האלפבית העותומאני לתושבים יהודיים", שנועד לסייע ליהודי האימפריה העות'מאנית ללמוד את שפת המקום. ברבות השנים מצא הספר את דרכו לספריית אוניברסיטת הרווארד, שם הוא נמצא כיום. היצירה שהותיר הסב הייתה מקור של גאווה לאמי, עליה השלום. לו רק ידעה אז את הפרטים הנוספים שיתגלו בהמשך על אבותיה וסבותיה, ובהמשך הפוסט אספר על כך, ליבה היה מתמלא גאווה שבעתיים.
  • הגדת הפסח המשפחתית בלאדינו
    הגדת הפסח המשפחתית, בשפת הלאדינו
  • במהלך המחקר, נשלפו מן הארונות הגדות פסח משפחתיות ישנות בלאדינו. אצלנו במשפחה, לא שרים רק "דיינו", אלא שרים גם "Nos abastava". בשולחן הסדר שלנו לא אומרים "דם, צפרדע, כינים", אלא "Piyojos, Ranas, Sangra". לאדינו!
  • למשפחתי שורשים בכפר היווני יואנינה, 450 קילומטר צפונית-מערבית לאתונה. ביואנינה הייתה קהילה מיוחדת במינה של יהודים, שהתיישבו שם כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. בני העדה הזאת, שנקראים "רומניוטים", אינם נחשבים אשכנזים וגם לא ספרדים. גם גפילטע פיש וגם בורקיטס, ניטרליים!
  • למשפחתי שורשים בוונציה. עדות לכך היא הגדה של פסח שהודפסה בוונציה בשנת 1740, שבפתחה מצוין שהיא הודפסה לפי הזמנתו של אחד מאבות אבותיי, בליווי מחמאות חמות, כך:
  • "נדפס עתה מחדש לתשוקת הגביר המפואר משכיל ונבון…. מאיר… חיים משה דה זארא… בויניציאה"

    ייחודה של ההגדה בכך שהיא כוללת תרגום של הטקסט לשפה האיטלקית באותיות עבריות. הנה, תראו איזה יופי נשמעת ההגדה באיטלקית, לדוגמא בתרגום של "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות":

    "פֵיר קֵי אָי דֵֵיפֵירֶצְיָאטה קְוֶישְטָה נוֹטִי פְּיוּ דֵי טוּטִי לֵי נוֹטֵי"

    בֶּלִִיסִימוֹ!
    "המומחה" - לוח שש בש ענתיקה
    לוח שש בש ענתיקה של "המומחה"

  • הידעתם, אני שייך לשושלת תורכית מפוארת של שחקני שש-בש? לסבא שלי היה לוח שש-בש עתיק שהוא הביא איתו מתורכיה, כשעלה לישראל. על גבי הלוח ניתן לראות, בכתב יד, את שמו של הסבא של סבא שלי, יוסף, בצירוף התואר "המומחה" (בתורכית). יענו סבא-רבא שלי תותח שש-בש, עם תעודות. תמיד הדהימה אותי הידיעה שכתב היד על לוח השש-בש, הוא ממש כתב ידו של סבו של סבי, שחי בעידן ובתרבות אחרים לגמרי. עבורי, לשחק שש-בש על הלוח שלו, זה כמעט כמו לפגוש אותו או ממש לשחק איתו. זה היה גם הלוח עליו לימדו אותי לשחק שש-בש. הייתי בן חמש או שש וישבנו במרפסת דירת סבי בתל אביב. סבא הוציא את הלוח ולימד אותי את חוקי המשחק. כשהוא הכריז על המספרים בקוביות, הוא עשה זאת בשפה הפרסית (מקורו של המשחק מאזור המפרץ הפרסי ולומר את הספרות בפרסית היה כנראה דאווין רציני באימפריה העות'מאנית). חוץ מזה, יש לי גם דוד עם שפם מאיסטנבול, שגם זה סימן לשחקן שש-בש עם רספקט. אז אם מישהו פעם רוצה לשחק נגדי שש-בש, שידע שאני בא ממשפחת שש-בשאים מכובדת מאד, שלא יופתע אם יוצא לי מלא שש-שש, ושלא ייעלב ממרס. תורכי.
  • תוך כדי חיפוש השורשים, נחשפו קליפים מביכים ממסיבת בר המצווה שלי, שמלמדים על הזיקה ההדוקה שלנו למורשת הלאדינו ולקהילת יהודי איסטנבול. הם גם מעידים שהיה לי שיער כבש.

    באחד הקליפים, אפשר לראות את דודתי היקרה, לפני הגשת מנה עיקרית, שרה את להיט הלאדינו La Vida do por el rakí ("אתן את חיי בעבור העראק"). היא שרה שם יפה ועושה שמח, אני אוהב את הקליפ הזה.

    בקליפ אחר מהאירוע, הרב הראשי דאז של תורכיה, דוד אסאו ז"ל, נושא נאום לפני טקס הדלקת הנרות. מאחור רואים את אחי החתיך בפפיון אדום ובבלורית, את אבי עוטה ארשת פנים רצינית לכבוד הנאום (בחלקים אחרים של המסיבה הוא רקד בהתלהבות), ואת אמי האהובה עם האנרגיות החמות והרכות שלה.

השנים חלפו, המחקר הגנאולוגי נמשך, ומעת לעת התגלו פרטים נוספים על ההיסטוריה המשפחתית שלנו. בינתיים, התאהבתי בעלמה יפת תואר וטובת לב מפורטוגל. התחתנו, נולדה לנו בת והתמקמנו בליסבון, עיר מקסימה. התפנית הבאה בעלילה הייתה מפתיעה.

ממשלת פורטוגל החלה לפני כשנתיים בהליכים לחקיקת חוק המאפשר לצאצאי מגורשי פורטוגל לקבל אזרחות פורטוגלית. הייתי אז בפורטוגל עם אהובתי, שמענו על הליכי החקיקה, אבל בהיסטוריה המשפחתית שלי תמיד דובר על ספרד. מה לנו ולפורטוגל?

באחד מהימים השנה, קבל אחי מייל מאדם שהוא הכיר במהלך חקר שורשי משפחתנו. מהמכתב עלה, שלמשפחתה של אמי, משפחת חביב, ישנם שורשים מכובדים בליסבון. העיר שבה אני מתגורר! מסתבר, שהחביבים הם צאצאים של רבי יעקב בן חביב, מגדולי חכמי ספרד. כאשר בשנת 1492 ניתן צו לגירושם של היהודים מספרד, ברח בן חביב לפורטוגל והתיישב עם משפחתו בליסבון. שלא כמו ספרד, נראתה אז פורטוגל מקום בטוח ללא אלימות כנגד יהודים. אלא שבסופו של דבר, גם לפורטוגל הגיעו הגזרות ויהודים הוכרחו להתנצר. בעקבות הרדיפות, רבי יעקב ומשפחתו נאלצו להימלט גם מליסבון. הם מצאו מקלט בסלוניקי, שאז הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, ומשם המשיכו לתורכיה. מאז, משפחת בן חביב העמידה דורות של רבנים מכובדים, ביניהם רבי לוי בן חביב, שהיה ראש חכמי ומנהיגי ירושלים במאה ה-16.

השנה נכנס לתוקף החוק הפורטוגלי המאפשר לצאצאי מגורשי פורטוגל לקבל אזרחות פורטוגלית. התנאי ראשון להוכחת הזכאות לדרכון, היא שהקהילה היהודית המקומית, בליסבון או בפורטו, תאשר בתעודה את שורשיו של משפחתו של המבקש בפורטוגל. ואמנם, לאחרונה הנפיקה הקהילה היהודית של פורטו תעודה, המאשרת כי אמי היא צאצא ישיר של הרב הגדול של ליסבון, יעקב בן חביב, שנמלט מפורטוגל בשלהי המאה ה- 15.

אם גם אתם מגורשי פורטוגל ובא לכם לנסות ולקבל דרכון פורטוגלי, תוכלו למצוא מידע בעניין זה באתר האינטרנט אזרחות פורטוגלית למגורשים. האתר, גילוי נאות, הוא של אחי, שהוא עו"ד במקצועו. כתבתי את הפוסט הזה קודם כל כדי לשתף בסיפור האישי שלי, אבל אם כבר הגענו עד כאן, אז ברור שאני הולך להמליץ עליו, מכל הלב. גם אם אתם יודעים רק באופן כללי שיש לכם שורשים בספרד, ולא בטוחים איך זה קשור לפורטוגל, טוב שתפנו אליו, יש מצב שתופתעו ממה שתגלו. לא רק שאחי הוא עו"ד מוכשר, אלא שיש לו גם ניסיון במחקר גנאולוגי וייתכן שהוא יוכל לסייע לכם למצוא נתונים על השורשים המשפחתיים שלכם, שלא היה לכם מושג לגביהם. לי זה כבר קרה.

אז הנה, אם חשבתי שאני חדש כאן בליסבון, אני לא. יש למשפחה שלי שורשים בפורטוגל עוד מלפני 500 שנה. אני ליסבונאי אסלי. עשינו סיבוב של כמה מאות שנים והנה חזרנו, שאאאלום. אמא, רבי יעקב, שבתי הביתה.

תגובות

ישראלי בפורטוגל
03/02/2016
הגשתי את הבקשה. היא עדיין תלויה ועומדת, אני ממתין להחלטה.
שירה
20/01/2016
אז בסוף קיבלת אזרחות פורטוגלית??
ישראלי בפורטוגל
05/09/2015
בשמחה גלית, תודה, תהני :)
גלית חתן
05/09/2015
פוסט מרתק, ובכלל שמחתי להכיר את הבלוג :)

כתיבת תגובה