המוזיאון הארכיאולוגי קָרְמוֹ, ליסבון
המוזיאון הארכיאולוגי קָרְמוֹ, ליסבון

באחד מאתרי האינטרנט קראתי שישנן מצבות עם כתובות בעברית במוזיאון הארכיאולוגי קָרְמוֹ, שבשכונת שיאדו בליסבון. לא התעצלתי ויצאתי לחקור. כדי שלא ישעמם לי, וגם כדי שהאמא תוכל לנוח, צירפתי לכוח המשימה את בתי החמודה (בת שלושה חודשים) ואת פלורה השפנה (הבובה האהובה עליה). ארזנו תיק עם חיתולים, בקבוק עם מים ועגלה עם תינוקת ושפנפנה ויצאנו לחשוף שרידים עתיקים של קהילה אבודה. לפחות זה מה שחשבנו שאנחנו הולכים לעשות.

מאז שהגעתי לליסבון, נטלתי על עצמי משימה לבקר בכל האתרים בעיר שיש להם קשר לקהילה היהודית המפוארת שפעם הייתה כאן ולתעד אותם. זו לא משימה קשה במיוחד. בליסבון יש מעט מאד אתרים יהודיים. האינקוויזיציה מחקה כמעט כל זכר לקהילה היהודית של ליסבון, ואת מה שלא מחקו הצוררים החריבה רעידת האדמה של שנת 1755.

המוזיאון הארכיאולוגי שוכן במבנה גותי יפהפה באופן מצמרר. המבנה נבנה בשנת 1389 כמנזר. רעידת האדמה שהכתה בליסבון החריבה כמעט את כל העיר. המנזר שרד, בקושי. מאז, המנזר לא שופץ והוא נותר במצבו כפי שהיה לאחר רעידת האדמה, ללא גג, עם קירות שבורים ועמודי שיש ענקיים חשופים. מספיק מבט במבנה כדי להבין, וממש להרגיש, את עוצמתו של הטבע ואת המכה האדירה שהונחתה על העיר. ביום שבקרתי במוזיאון, לעומת זאת, הטבע היה שליו. מבעד לגג החסר חדרו קרני שמש חמימה. השמיים היו כחולים והחוויה המחישה את הניגודיות שבין סערת הרעש לבין השקט שאחריה, בין נדיבותו של הטבע לבין הכוח האלים וההרסני שבו. מצמרר, אפילו מפחיד. חכו חכו, הסרט רק מתחיל.

השפנה פלורה. פלורה פלפורה.
השפנה פלורה. פלורה פלפורה.

הקטנטונת בעגלה, לא פחדה בכלל. גם על פלורה, למרות שהיא שפנה, הסיפורים שלי לא עשו רושם. השמש סנוורה אותן, אז מתחתי סדין מעל למושב העגלה ועשיתי להן אוהל. נתתי לתינוקת שלי ללגום מים, שלא תתייבש. גלגלתי את העגלה בין הפריטים הארכיאולוגיים והיא הייתה מרוצה. היא אוהבת להיות בתנועה, כמו אבא שלה.

המוזיאון מציג אוצרות ארכיאולוגיים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. יש כאן פסלים, ציורים, מזרקות, ארונות קבורה, מצבות ועוד ועוד שרידים. הפריטים היהודיים שמצאתי במוזיאון, למען הפרוטוקול, הם אלה הבאים:

  • המצבה של רבי משנונה כהן (Espiche, Lagos, המאה ה-6 – המאה ה-7 [?]).
  • המצבה של אבא מריה ורבי יצחק הכהן משנונה כהן (Espiche, Lagos, המאה ה-6 – המאה ה-7 [?]).
  • כתובת ייסוד בית הכנסת הקודם של פורטו (המאה ה-14).
  • מצבת הקבר של יהודה בן רימוק (Seixal, המאה ה-19).

המשכנו להתגלגל ונכנסנו לאגף המקורה של המוזיאון. הטמפרטורה בפנים הייתה קרירה ונעימה. הקטנטונת הביטה סביב בעניין. עברנו מאולם לאולם, עד שהגענו לספרייה. בכניסה לספרייה גיליתי מראה מחריד. שתי גוויות משומרת של נשים צעירות, כל אחת מהן מקופלת בקופסת זכוכית שקופה. הכל קרה כל כך מהר ולא יכולתי שלא להבחין בפרטי הגופות. שילוב של שלד, בן אדם ורוח רפאים. עיניים חלולות, פה פעור, שיניים שבורות, שיער מאפיר. רגליהן השלדיות היו קשורות בחבלים והן ישבו מקופלות בצפיפות רבה בתוך הקופסא. והן מתות, לגמרי מתות. לחשוב שהגופות המרקיבות האלה שייכות לנשים שממש חיו. הן נראו לי עצובות, מאד עצובות. זה לא הוגן לשים אותן שם, גם אם הן נולדו במאה ה-16 בפרו. מה, אין להן זכויות? מסביב לגופות היו תיירים שצילמו וצילמו וצילמו, אבל אני לא העזתי. מי שבכל זאת סקרן, הנה לינק לתמונות של המומיות. התמונות קשות והצפייה בהן היא על אחריותכם בלבד!

בתוך כל ההלם וסערת הרגשות עשיתי כמיטב יכולתי כדי שהקטנה לא תראה את המומיות. איך נותנים לילדים להיכנס לכאן ללא אזהרה מראש?! מיד בכניסה לחדר של המומיות, הקטנטונת התחילה לעשות קולות של אי נוחות. לא ידעתי מה לחשוב. או שהיא כזאת רגישה ומחוברת וחשה באנרגיות המוזרות שבחדר, או שיש לה קקי. כך או כך, השתדלתי להסיח את דעתה ולגלגל את העגלה כך שגבה יופנה למומיות. מבחינת פלורה השפנה, לעומת זאת, זה כבר היה מאוחר מדי. היא ראתה אותן. פלורה הייתה בשוק. חבקתי אותה חזק. "הכל בסדר פלוריטה", אמרתי לה. "פלורה פלפורה יא פול פול. בבקשה אל תספרי לתינוקת".

חיש קל מילטתי את העגלה מהחדר. יצאנו חזרה לאוויר הפתוח והאווירה נרגעה. השמש סנוורה, אז שוב הקמתי אוהל. נתתי בקבוק מים לבת שלי וגם שלוק לפלורה. שתיהן צחקו. איזה מתוקות, סוף טוב הכל טוב.

מחיר הכניסה למוזיאון 3.50 אירו ויש תמורה. הייתה לנו אחלה הרפתקה.

 כתובת ייסוד בית הכנסת הקודם של פורטו (המאה ה-14) המוזיאון הארכיאולוגי קרמו, ליסבון
כתובת ייסוד בית הכנסת הקודם של פורטו (המאה ה-14)
המוזיאון הארכיאולוגי קרמו, ליסבון

תגובות

ישראלי בפורטוגל
14/08/2015
"משנונה", גם אני תהיתי. בחיפוש זריז מצאתי התייחסות לשם הזה בספר ישן, כאן (אני לא בטוח, אבל אולי הטקסט מתייחס ממש לאותה המצבה). לי, בכל אופן, "משנונה" מזכיר "מג'נונה" :)
ליאת
14/08/2015
אחד המקומות המרתקים בליסבון...גם אותי סיקרנו (ועדיין מסקרנות) המצבות היהודיות. תהיתי גם על קנקנו של השם משנונה, שלא הכרתי עד אז. יפה שאתה לוקח את הפיצפונת והשפנה לסיורים תרבותיים :-))

כתיבת תגובה