Sao-Bento-Train-Station-Port-2-47109
את השם "רכבת" לשיירת קרונות שקטר בראשה נתן אליעזר בן יהודה, באחד מאותם חידושים גאוניים של מחייה השפה העברית. החידוש נדרש בעקבות הקמתה של מסילת הברזל בקו ירושלים-יפו, עם תחנה בין חוף הים לשכונת נווה צדק, הידוע כיום כ"מתחם התחנה" בתל אביב.

תחנת רכבת יפהפייה מצאתי גם בפורטו. זוהי תחנת סאו בנטו, מאתרי התיירות המפורסמים בכל רחבי פורטוגל, וזאת בזכות כ-20,000 אריחי קרמיקת אזולז'ו המקשטים את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה. גם החלק החיצוני של התחנה, שעוצב בהשפעה צרפתית, ראוי לתשומת לב, אבל אריחי הקרמיקה בצבעים כחול ולבן שמכסים את פנים התחנה, מהרצפה ועד לתקרה, הם עוצרי נשימה. בזכותם, זו אחת מתחנות הרכבת היפות בעולם.

במקום שבו עומדת תחנת הרכבת סאו בנטו עמד פעם מנזר בנדיקטי, שנבנה במאה ה-16, ומכאן גם מקור שם התחנה. התחנה נשרפה בשנת 1783 והוזנחה במשך שנים ארוכות. בכחלק מתכניות להרחבת שירותי הרכבת בפורטוגל, הניח המלך קרלוס הראשון בשנת 1900 את אבן הפינה לתחנה. הבניין נחנך רשמית ב-1916, והוא משמש כתחנת רכבת על לימינו אנו.

אריחי הקיר של תחנת סאו בנטו מתארים פרקים בהיסטוריה של פורטוגל, שושלת המלוכה שלה, מלחמותיה והתפתחות התחבורה בה. האריחים הם יצירה של האמן Jorge Colaço, צייר האזולז'ו החשוב ביותר לאותה התקופה, שעמל עליה 11 שנים, מ-1905 עד לשנת 1916. אחת מהעבודות המרשימות שעל הקיר מציגה את המלך ז'ואאו הראשון והמלכה פיליפה מלנקסטר לפני חתונתם ב-1387 בקתדרלה של פורטו. החתונה הזו מסמלת את תחילתה של הברית הארוכה בתולדות בהיסטוריה, בין אנגליה לפורטוגל. יצירה אחרת מציגה את אנריקה הספן כובש את העיר סאוטה במרוקו.

לקירות האזולז'ו בתחנת הרכבת, מלבד יופיים, ישנם יתרונות נוספים. ראשית, הם אינם דורשים צביעה באופן תכוף כפי שקיר הצבוע בצבע רגיל דורש. קירות האזולז'ו הקרירים גם מסייעים לשמור על טמפורטורה נמוכה באולם התחנה בימי קיץ חמים.

כבוד מעל לכל – סיפורו של האביר אגש מוניז
יצירת האזולז'ו האהובה עלי בתחנת הרכבת של סאו בנטו היא זו שמציגה קרב את ולדווז (Torneio de Arcos de Valdevez), בין ממלכת ליאון לזו של פורטוגל, ואת המפגש מהמאה ה-12 בין האביר אגש מוניז לבין המלך אלפונסו ה-7 מליאון.

באותה תקופה היסטורית, המורים הצפון אפריקאים כבר כבשו את רוב רובו של חצי האי האיברי. הנוצרים השיבו מלחמה כדי להסיג את המורים דרומה בראשותו של המלך אלפונסו ה-7.

האביר אגש מוניז היה האיש העשיר במחוז פורטוקלה, שבאותה התקופה היה כפוף לממלכתו של המלך אלפנוסו, ולימים תצמח ממנו פורטוגל. רוזן פורטוקלה הפקיד בידי מוניז את חינוכו של בנו, אפונסו אנריקש. כשהבן הגיע לבגרות, הוא יצא ללחום עבור עצמאותה של פורטוקלה. המלך אלפונסו, שכינה את עצמו "קיסר ספרד", לא השלים עם אבדן השליטה על פורטוקלה. הוא הטיל מצור על גימראייש, בירת פורטוקלה, שהייתה עיר הולדתו של אפונסו אנריקש. אגש מוניז נשלח למלך כדי להשכין שלום, והוסכם ביניהם שפורטוגל תהיה כפופה למלך.

השלום לא ארך זמן רב. דום אפונסו אנריקש הכריז על פורטוגל כממלכה עצמאית. חילותיו של המלך אלפונסו מליאון נאלצו להילחם בשתי חזיתות במקביל, האחת נגד המורים בדרום והשנייה נגד הפורטוגלים. בסופו של דבר ניצחו הפורטוגלים בקרב.

מילת הכבוד שנתן אגש מוניז למלך אלפונסו הופרה. מוצא של כבוד מצא האביר בכך שהביא את עצמו ואת משפחתו למשפט המלך. קיר האזולז'ו בתחנת הרכבת של פורטו מציג אותם באים בפני המלך יחפים, עם חבלים כרוכים סביב צוואריהם ומתחננים לרחמיו המלך. התנהגותו של מוניז נגעה לליבו של המלך, והוא שלח אותו חזרה לפורטוגל מבלי להעניש אותו.

ביני לבין עצמי הופתעתי, כיצד זה שלאירוע שכזה דווקא מעניקים הפורטוגלים הבלטה, ביצירה מפוארת ובמיקום מרכזי כל כך. והרי הפורטוגלי מוצג בה לבוש בלויים ומתחנן על חייו בפני המלך היריב. הייתי מצפה שהפורטוגלים יעדיפו להנציח ניצחון חשוב או גיבור מלחמה. כששאלתי פורטוגלים לדבר, התשובה שקיבלתי הייתה שהתנהגותו של אגש מוניז מציגה את העיקרון של "כבוד מעל לכל", שהוא עיקרון מרכזי בתרבות הפורטוגלית. מניסיון החיים שלי במדינה הזו אני מתרשם, שלכבוד ביחסים שבין אדם לרעהו, ליושר ולאמון, יש אכן חשיבות ניכרת כאן, גם בימינו אנו.

סוף דבר
אחד מהספרים האהובים על בתי התינוקת הוא "ברכבת יושבת ארנבת", מאת טובה שינברג. הטיול מסתיים שם באלו המילים המקסימות, ועימם נסיים לעת עתה את נסיעתנו. הארנבת הגיעה לפורטוגל. תחנה אחרונה, לבינתיים.

"טו!.. טו!.. טו!..
עוצרת רכבת,
תחנה אחרונה

יורדים:
חתולה לבנה,
ילדה,
בבה בשמלה ורודה,

דבון,
וארנבת,
אומרים שלום לרכבת,
יורד גם חתול
(מניף זנב בעגול).

נגמר הטיול!"

תגובות

גלית חתן
18/06/2017
ורק לא לפספס את הרכבת בזמן שמתפעלים מהתחנה... נראה אחלה, מקווה לחזור לפורטוגל יום אחד.
ישראלי בפורטוגל
07/06/2017
תודה רבה שביט! :-)
שביט
07/06/2017
התיאור לא מדוייק -ראה תיקון : במקום שבו עומדת תחנת הרכבת סאו בנטו עמד פעם מנזר בנדיקטי, שנבנה במאה ה-16, ומכאן גם מקור שם התחנה. המנזר נשרף בשנת 1783 נבנה מחדש אבל עד סוף המא ההתשע עשרה כבר היה במצב הזנחה קשה. בכחלק מתכניות להרחבת שירותי הרכבת בפורטוגל, הניח המלך קרלוס הראשון בשנת 1900 את אבן הפינה לתחנה. הבניין נחנך רשמית ב-1916, והוא משמש כתחנת רכבת על לימינו אנו. מומלץ להכנס להתרשם!
ישראלי בפורטוגל
04/06/2017
תודה רבה איתן, היה כיף להכיר ולטייל יחד! :-)
איתן
04/06/2017
אריק, הפוסטים שלך, כמו הסיורים שלך, תמיד מושקעים, מקצועיים ומעניינים... מי יודע אולי בפעם הבאה נטעם גם מפורטו.... המשך הצלחה, איתן

כתיבת תגובה