Belem-Tower

חזרתי ממש לפני כמה רגעים ממגדל בלם המפורסם, ברובע בלם של ליסבון. היה מרתק, כיף אמיתי. ביקור במגדל הזה הוא מסע בזמן לתקופה בה פורטוגל שלטה בימים ויצאה להפלגות הרפתקניות ליבשות חדשות. למרות שיסודותיו של המגדל איתנים והוא מחומש בנשק כבד, המגדל מעורר תשוקת מסעות, חדוות נוודות ומפגש עם תרבויות שונות ואקזוטיות. בקיצור, דברים שמדליקים אותי! התיישבתי מיד, אם כך, לכתוב ולשתף בשמחה ברשמיי.

הצורך הצבאי במגדל
בימי שלטונו של המלך ז'ואאו השני, במחצית השנייה של המאה ה-15, אניית מלחמה (ה-Grande Nau) אבטחה את פתחו של נהר הטז'ו. הגנה על ליסבון ואבטחת הגישה מן הים אל העיר הפכה להכרח, ועל כן ציווה המלך בסוף המאה ה-15 על בנייתו של מבצר חזק, שיחליף את הספינה, יגן על שפך הנהר וישמש גם שער ימי רשמי וטקסי לליסבון. בסופו של דבר היה זה המלך מנואל הראשון שיישם את הצעות של קודמו והקים את הביצור הצבאי הזה. בניית המגדל נמשכה שש שנים, מ-1514 עד 1520.

מגדל בלם השתמש במערכת ארטילריה שהייתה חדשנית לאותה התקופה. באיזור המבודד של קומתו התחתונה של המבצר, מתחת לקו המים, היה המקום שבו אוחסנו אבק השריפה והציוד הצבאי. קומת הסוללה התחתונה של המגדל העניקה מפלס ראשון של כוח אש, וכיום ניצבים בה 17 תותחים מרשימים. קומת הסוללה העליונה סיפקה מפלס שני של כוח אש. שני מפלסי כוח האש הלל, בשילוב כדורים שמקפצים על פני משטח המים, העניקו טווח ירי גדול ויכולת אסטרטגית לשלוט על הים הפתוח. התרשמתם? גם אני, ויותר מכך אני מבסוט שתותחיו הרבים של המגדל נדמו ושכיום הוא משמש לצרכי תיירות. עדיף ככה, לא?

המגדל היה חלק ממערכת הגנה בשפך הטז'ו, שכללה שני ביצורים נוספים – Forte de São Sebastião da Caparica ("המגדל הישן", Torre Velha), על הגדה השמאלית של נהר הטז'ו, ממול לבלם, ומגדל נוסף ששמו Torre de Santo António de Cascais (Baluarte de Cascais).

מראה אחרון של המולדת, סימן ראשון של בית
למגדל בלם היה תפקיד חשוב בעידן התגליות הפורטוגלי והוא מסמל את גישתה של פורטוגל לאוקיינוס האטלנטי. המגדל היה נקודת ההתחלה של מסעות ימיים רבים מעידן התגליות. עבור המלחים היוצאים אל הים זהו היה המראה האחרון של מולדתם, ועבור אלה השבים היה המגדל הסימן הראשון של הבית.

יצירת מופת של אדריכלות מנואלינית
יופיו של מגדל בלם טמון קודם כל בקישוטים החיצוניים שלו. המגדל הוא יצירת מופת של הסגנון המנואליני הפורטוגלי, שהושפע מהמסעות הימיים של פורטוגל בעידן התגליות (מי שרוצה להעמיק בנושא האדריכלות המנואלינית, מוזמן לקרוא את הפוסט "מהו הסגנון המנואליני של פורטוגל?".

המגדל מעוטר באלמנטים מנואליניים אופיניים דוגמת צלבי מסדר ישו, ספירות ארמילריות וחבלים שזורים. צדו של המגדל הפונה לנהר הוא העשיר ביותר מבחינת אדריכלית (וכדי לראותו יש להיכנס למגדל, או לשוט בנהר). אבני גיר (limestone) בצבע בז'-לבן שנאספו לצורך בניית מנזר ז'רונימוש (אף הוא מבנה מנואליני מובהק), שימשו גם לבניית המגדל. במהלך השנים המגדל שופץ וחלקים ממנו שונו ועוצבו מחדש, ועל כן הוא כולל גם תוספות מאוחרות, של הסגנון הניאו-מנואליני. מלבד אדריכלות מנואלינית, ניתן לראות במגדל השפעות סגנוניות נוספות. יפה במיוחד לראות את ההשפעות המורית על המבנה, בעיקר במרפסות ובכיפות המצולעות של מגדלי השמירה. האדריכל שתכנן את המגדל, פרנסיסקו דה ארודה, בנה מספר מבצרים פורטוגזיים במרוקו.

המגדל נבנה בצורת חרטום אונייה הבולטת לתוך המים. מבנה המגדל נראה כירכתיה של ספינת קרוולה שצידה המוגבה סמוך ליבשה.

רוחבו של המגדל כ-12 מטרים וכ-30 מטרים גובהו. המבנה מורכב משני חלקים: הראשון, בחלק התחתון של המגדל, הוא מוצב הגנתי עשוי מלבן; והשני, המגדל עצמו, בעל ארבע קומות. קומת המסד, בגובה קו המים, שימשה כמחסן תחמושת. יתר קומות המגדל, שניתן להגיע אליהן באמצעות מדרגות לוליניות, שימשו את מושל בלם, המלך, אולם שימוע וקפלה. קומת חדר המלך היא המעניינת ביותר בבניין, שכן היא מובילה לאכסדרה רנסאנסית אלגנטית, ממנה אפשר להנות גם ממבט מרשים מלמעלה על המרפסת התחתנונה של המגדל, וגם מיופיו של נוף הנהר. בקומת הקפלה ניתן לצפות בסרט קצר המציג את ההיסטוריה של המגדל. בקומה העליונה ישנה מרפסת תצפית גבוהה ונהדרת, עם צריחים קטנים שניתן להיכנס אליהם, להביט מהם אל הנהר והאופק ולהרגיש כמו חייל בצבאו של המלך מנואל בעידן התגליות!

פסלים במגדל
שמו הרשמי של המגדל הוא "מבצר וינסנט הקדוש", לכבודו של הקדוש הפטרון של ליסבון. המגדל מעוטר, על כן, בפסל של וינסנט הקדוש, המשקיף לעבר היבשה. עוד משקיף מן המגדל אל היבשה, יחד עם וינסנט, פסל של המלאך מיכאל, המלאך השומר של פורטוגל.

פסל נוסף, מצידו של המגדל הפונה לנהר, הוא של "המדונה והילד מבלן". באנגלית מצאתי התייחסות לאותו הפסל כדימוי אמנותי ל-Our Lady of Safe Homecoming, והתרגום החופשי שלי הוא "גבירתנו של השיבה הביתה בבטחה". זהו סמל להגנה על הספנים במסעותיהם, והאסוסיאציה החופשית והיצירתית שלי היא "בוא בשלום נפתחות חצרות, ערכנו שולחן והדלקנו נרות, ובטרם יושר מזמור, נחכה לך שתחזור".

המלך מנואל הראשון היה חבר מסדר ישו, ועל כן צלב המסדר מופיע מפוסל פעמים רבות על המעקים. הצלבים סימלו את כוחו הצבאי של המלך מנואל, שכן אבירי מסדר ישו השתתפו במספר ניצחונות צבאיים בתקופה ההיא.

בבסיסי צריחי המגדל ניתן לראות דמויות של חיות, כולל קרנף. זהו כנראה הקרנף ששלח המלך מנואל הראשון לאפיפיור לאו העשירי ב-1515. הקרנף הזה שווה פוסט נפרד, וארחיב עליו שם, אבל בינתיים אציין שהקרנף של מגדל בלם נחשב לפסל הראשון של חיה שכזו באמנות המערב אירופאית!

מדוע המגדל כה קרוב ליבשה?
המגדל ממוקם כיום קרוב מאד לגדת הנהר. בשעת גאות, מקיפים מי ים את המגדל, וכשהים בשפל, מוקף המגדל יבשה.

מדוע קרוב המגדל כל כך לגדת הנהר? ישנם הטוענים שהמגדל נבנה במרכז הנהר, ובמשך השנים התקרב לחוף בשל שינוי כיוונו של הנהר בגלל רעידת האדמה של 1755, אך זו טעות. המגדל נבנה על סלע בזלתי קטן בנהר הטז'ו, מרחק קצר מקו גדת הנהר של ליסבון. עבודות פיתוח על גדות הנהר הן שהאריכו את קו החוף במשך הזמן בהדרגה, ובעקבות כך הגדה התקרבה אל המגדל.

בית כלא, עמדת מכס, תחנת טלגרף, מגדלור
בשנת 1580, כשפלשו כוחות ספרדיים לפורטוגל במהלך המאבק על כתר פורטוגל, חיל המצב הפורטוגלי של המגדל נכנע לכוחות הספרדיים לאחר מספר שעות של קרב. לאחר התבוסה, עד שנת 1640, בתקופה שבה מלכי ספרד מלכו על פורטוגל, שימשו מרתפי המגדל ככלא פוליטי בו נאסרו יריבים ליברליים, אישים חשובים ובעלי השפעה מאותה התקופה. ניתן לבקר כיום בתאי הכלא במרתף המגדל, חוויה שאותי צמררה.

בהמשך שימש המגדל גם כנקודת מכס (1655), תחנת טלגרף (1810) ומגדלור (1865).

אתר מורשת עולמית ואחד משבעת פלאי פורטוגל
מגדל בלם הוא אחד מהאתרים ההיסטוריים החשובים של פורטוגל ואחת מאטרקציות התיירות הבולטות של ליסבון. המגדל הוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו (ארגון החינוך, המדעו התרבות של האומות המאוחדות) כאתר מורשת עולמית, בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

בשנת 2007 צורף המגדל לרשימת "שבעת פלאי פורטוגל". מנזר ז'רונימוש שבבלם, אגב, נמצא גם ברשימה. יתר הפלאים נמצאים מחוץ לליסבון, ברחבי פורטוגל.

ביקור בתוך המגדל – מומלץ
המגדל נגיש להולכי רגל באמצעות גשר קטן ושער גיליוטינה (אל חשש, זהו רק ביטוי המתאר את סוג השער). הכניסה בתשלום.

ילדים ייהנו במיוחד לבקר במגדל, לרוץ במדרגות הלולייניות, להשתחל בתעלות הצרות, להתפעל מהתותחים הרבים, להתחבא בגומחות ולהציץ מן הצריחים הגבוהים. וגם הילדים ברוחם!

רבים מהתיירים שמגיעים למגדל בלם, אינם נכנסים למגדל ומסתפקים בהתרשמות מיופיו החיצוני. אפשר להבין זאת, לאור התור הארוך שמשתרך בכניסה. בשל סיבות של בטיחות, הגישה למגדל מוגבלת ל-120 אנשים, והדבר גורם לתור נוסף, שני, בתוך המגדל. הייתי צריך לעמוד זמן ממושך מדי בתור הזה לפני שיכולתי לעלות לראש המגדל. עם זאת, אם יש לכם זמן ואם אתם סקרנים לראות את מלוא יופיו ולהתרשם מעוצמתו של המעוז, אני ממליץ בחום על הביקור במגדל.

תגובות

כתיבת תגובה