מתחת לבית שלי, מעבר לרחוב, יש מסעדה איטלקית. הם מוכרים פיצות ופסטה, אבל אני בא לשם בשביל הקפה. בדרך מפה או בחזרה משם אני עובר אצלם. יש שם ברמן, רוּבֶּן שמו, שעושה לי אספרסו, בלי סוכר. רובן, בחור צעיר ומלא בכתובות קעקע, נרגש מזה שאני מישראל. יש לו חלום לבקר בירושלים. בשבילו אני שגריר מארץ הקודש של סלומון, ז'קוב, ז'סוס, ויתר גיבורי התנ"ך והברית החדשה. הסרט האהוב עליו הוא "ממלכת גן עדן" ובכל פעם שאני מגיע לקפה הוא שואל אותי אם הספקתי לצפות בו. סיפרתי לו על חוף הים ועל הבחורות היפות של תל-אביב. הוא התחבר גם לזה. בין פטפוט לצ'יטוט, אני לוגם מהקפה טיק-טק, מקבל את זריקת המרץ וממשיך לדרכי. הפורטוגלים מאד אוהבים קפה. כולם שותים קפה, בעיקר אספרסו, בבוקר, בצהריים ובערב, מצפון פורטוגל ועד לדרומה. הם חיים על קפה. זה מהיר, זול וזמין כמעט בכל רגע. הסתכלו ימינה, הסתכלו שמאלה, איפשהו ברחוב מוכרים קפה. תרבות הקפה הפורטוגלית מחברת … המשך לקרוא קפה פורטוגלי, חזק ומהיר, כמו רונאלדו