בשולחן הסדר של ילדותי, הסבה המשפחה עם הגדות בשלושה נוסחים ושפות – הגדות בעברית, הגדות בתורכית והגדות בלדינו. ההורים והסבים, עולים חדשים מתורכיה, היו קוראים בלדינו ובתורכית, ואנו הילדים הצברים, בעברית. יחד עם "דיינו" היינו שרים גם "Nos abastava", ולצד "דם, צפרדע, כינים" היינו קוראים "Piyojos, Ranas, Sangra". כך היה מתמלא השולחן שפות ותרבוית יפות, והשמחה גדולה. והנה, עברו השנים ונתיבי החיים המופלאים השיבו אותי למחוזותיה העתיקים של משפחתי, לפורטוגל, ומתכונן אני לחגוג כאן את הפסח, כפי שאבותיי עשו באותו המקום לפני מאות בשנים. אביב הגיע פסח בא, ולכבוד המטיילים הרבים והחביבים שיבקרו בחג בפורטוגל ומתעניינים לגבי ארוחות סדר שמתקיימות...