כמי שגר בפורטוגל ואינו דובר פורטוגזית באופן שוטף, אפליקציות עבורי הן כלי עזר מדהים, המקלות במידה רבה על קשיי הקליטה במדינה חדשה. בעיקר חשובות עבורי אפליקציות הניווט בנהיגה, בתחבורה הציבורית ובהליכה. במשך הזמן ניסיתי כל מיני אפליקציות, ניפיתי ומיינתי, עד שלבסוף בחרתי נבחרת של אפליקציות, שיכולה להיות לעזר גם לתייר בפורטוגל. אגב, למי שמעוניין בסים עם גלישה סלולארית בפורטוגל, שיקרא את הפוסט "טלפון ואינטרנט סלולרי בפורטוגל". ועכשיו, הנה נבחרת האפליקציות שלי.

איך מגיעים ל...?

Waze – את אפליקציית הניווט הזו אין צורך להציג. מי לא מכיר את Waze? הניסיון שלי הוא ש-Waze טובה לנסיעה מחוץ לעיר. כשאני משתמש בה...

כאשר מזדמן לי לבקר בבית כנסת, יש לי מעט מאד מושג מה לעשות שם. יש לחבוש כיפה בכניסה להיכל התפילה, זה ברור, אבל חוץ מזה אני לא כל כך מכיר את כללי הטקס. אני נעזר בדרך כלל באחד מהנוכחים כדי למצוא את העמוד הנכון בסידור, ואז עוקב לכמה רגעים אחר התפילה ופתאום חולם ועף במחשבות ומאבד את העמוד ובסוף מוותר על כל העניין. אני מציץ ימינה ושמאלה, רואה מה כולם עושים ומחקה את הקהל. אני יושב כשכולם יושבים ועומד כשכולם עומדים, ומצטרף כשאומרים "אָמֵן". אני בוהה וחולם ומשתעמם ועושה כאילו אני בעמוד הנכון בסידור ורוטן לעצמי אופפ מתי זה כבר...

יש הרבה דרכים לספר את הסיפור על איך התגלגלתי לפורטוגל, על הרוח שהביאה אותי לכאן, וגם את הסיפור על מה אני עושה כאן. אחת מהן, היא זאת הבאה. זה סיפור על שליטה, ועל שחרור, על חלומות, ועל הגשמתם, על פחד, ועל אהבה. מאז שאני זוכר את עצמי, השתוקקתי לבית שיהיה כל כך קרוב אל הקו החוף, עד שדי שאצעד ממנו צעד אחד וכף רגלי היחפה תפגוש מיד בחול ים. וכך היה, מתישהו בעשור הראשון של האלף הזה מצאתי צריף קטנטן ופשוט בכפר דייגים שבמדינת גואה, הודו. בית חלומותיי, כולל מרפסת. תפילותיי נענו, ואף למעלה מכך. הודו לאדוני. הודו לאדוני כי...

אל משפחתי הגיעו, לפני מספר שנים, שמועות על דודה עשירה של אמי, שהלכה לעולמה ללא ילדים באמריקה והשאירה אחרי ירושה גדולה. מי מאתנו לא חלם על דוד עשיר מאמריקה שישאיר לו ירושה גדולה ומפתיעה? המלאכה לאתר את עקבותיה של הדודה הייתה מסובכת. אמי, ששמרה על קשר עם דודתה, נפטרה והקשר בין המשפחות התפוגג. היה צריך למצוא קצה חוט שיוביל אותנו אל הדודה, אל מצלצליה ואל מרשרשיה. מה שהתחיל כמסע בעקבות ירושה של דודה באמריקה, הפך למסע חוצה ימים ודורות אחר השורשים המשפחתיים שלנו. ירושה מהדודה לא יצאה מזה, וואט טו דו, אבל מצאנו הרבה דברים טובים ומפתיעים אחרים. אחי הבכור...

הפוסט מאת ליאור קריגר שלוש שנים חייתי בפורטוגל (2012-2015). כשהגעתי לפורטוגל, כחצי שנה הסתובבתי בין חוות שונות להתנדב, להרגיש את המדינה, לחוות ולהחליט אם מתאים או לא. אהבתי את מה שראיתי. פורטוגל ארץ מאוד "פשוטה", מהרגע שיוצאים ממרכזי הערים, כאילו חוזרים בזמן. מחוץ לעיר, הטכנולוגיה עדיין לא נוכחת, לכל בית יש גינת ירק גדולה ומושקעת, תרנגולות, חזיר, כבשים. במרכזי הכפרים על יד הנחל, יש מכבסה ידנית לשירות כולם. בכל כפר קטנטן יש בית קפה. כולם עוברים שם, גם בבוקר, לשתות כוסית של ליקר חריף במיוחד שבעל הבית מכין, למרות שעל פי התקנים של האיחוד האירופאי שנים שכבר אסור להכין משקאות...

שמועות אני שומע שוב ושוב, מפה ומשם, על "קהילות" שמוקמות בפורטוגל. מה זה אומר בדיוק, איני יודע, אבל הסקרנות מתעוררת. משבבי המידע שאספתי, אני מדמיין אנשים שרוכשים שטחי אדמה בזיל הזול, אי שם בין הר לכפר, נהר וים, ומתחילים חיים חדשים. בחיק חורשה ונחל, קרוואן וקומפוסט, הם שואבים מים מן הבאר, מטפחים גינות ירק, יוצרים אגם וחיים חיי שלווה, ערסל וטבע. כבר עברו כמה חודשים מאז שנולדה הקטנטונת. לאחר שהסתגלנו אהובתי ואני לפלא החדש, הנפש כמהה לטבע ולקהילה שאנו מכירים מהדרכים ושבעיר קשה למצוא. אני לא בטוח שלגדל מלפפונים ולחלוב כבשים זה בשבילי, אבל באותה העת בא לי גם לפתוח...

ביום חמישי התקשרתי לדלית, ישראלית שחיה בדרום פורטוגל.

אני: "רינת, חברה משותפת שלנו מליסבון, נתנה לי את הטלפון שלך".

דלית: "רינת? יופי. אני לא נמצאת בפורטוגל כרגע. אני עסוקה. בקצרה, איך אני יכולה לעזור לך?"

אני: "אני באלגרבה עם אשתי והבת שלנו. אנחנו שוקלים לעבור לגור כאן. אם את יודעת על בית או דירה להשכרה לשנה, אשמח לדעת".

דלית: "ממממ אני אחשוב. שלח אלי את האי-מייל שלך בוואטסאפ. אעביר אותו לבן שלי, יריב, ואבקש ממנו להיות אתכם בקשר. בהצלחה ושיהיה לכם יום תותים!".

המשפחה הצעירה שלי מחפשת בסיס. Our Base, אנחנו קוראים לזה. בשבועיים האחרונים אנחנו מטיילים באלגרבה, בדרום פורטוגל....