בילוי בבית פאדו בליסבון

מוזיקת פאדו היא הלב והנשמה של פורטוגל. ביקור בבית פאדו היא דרך נהדרת להכיר את פורטוגל ואת תרבותה.

פאדו היא מוזיקת עממית מסורתית פורטוגלית. זוהי מוזיקה מלנכולית מטבעה ומילות השירים עוסקות בד"כ בעצבות, בגעגועים, חלומות בלתי מוגשמים, ימים אבודים של נעורים ומכאובי האהבה והמוות. זה לגמרי טבעי אם אחרי הקדמה קודרת שכזו לא מתחשק לכם לצפות בהופעת פאדו. בכל זאת, אני ממליץ על כך, מכל הלב. בעת ביקור בליסבון, בילוי של ערב ב"בית פאדו" הוא חוויה חיונית המאפשרת נגיעה בלב ליבה של התרבות הפורטוגלית. פאדו היא פורטוגל, ופורטוגל היא פאדו. ובכלל, לא להתייאש, מפעם לפעם יש בפאדו גם שירים שמחים ונגיעות קלות של הומור. יש בתי פאדו רבים בליסבון, בעיקר ברובעים Bairro Alto ו-Alfama והבחירה ביניהם אינה קלה,...

פורטרט גרפיטי של עמליה רודריגז

פורטרט גרפיטי מקסים של עמליה במרכז ליסבון עשה לי חשק להקשיב לשירים הנהדרים שלה

בליסבון יש שפע של אמנות רחוב, וזו דוגמה טובה וגם יפה לכך. זהו פורטרט גרפיטי של עמליה רודריגז שצויר על אחד מקירות העיר התחתית. עמליה רודריגז, סמל תרבות פורטוגלי לאומי, היא דיוות מוזיקת הפאדו. זוהי מוזיקת הבלוז הפורטוגלית, מלאת מלנכוליה וגעגוע, ממש כמו הגרפיטי הזה. "פאדו-גרפיטי". לשירים של עמליה רודריגז ניתן להקשיב כאן: תהנו!

הרפתקאות בארמון ופארק מונסראט, סינטרה

נתקענו עם עגלת התינוק, נאלצתי להקיף את הפארק בריצה, אבל בכל זאת היה כיף! ארמון מונסראט, פארק מונסראט, מקום אגדה.

באחד מסופי השבוע, יצאתי לטייל בסינטרה עם אשתי, בתי ועגלת התינוק שלה. זה היה יום בהיר וחמים של שמש ושמיים כחולים, מחוץ לעונת התיירות. בבוקר שוטטנו זמן מה בכפר החמוד של סינטרה, ולאחר ארוחת הצהריים שמנו פעמינו לארמון ופארק מונסראט (Parque e Palácio de Monserrate). החנינו את האוטו בחניון הקטן שליד הפארק, ובזמן שפרקתי את עגלת התינוק מהרכב ומיקמתי בה את בתי, אשתי הלכה לרכוש כרטיסי כניסה. מצוידים במפה התחלנו להתגלגל בפארק, אנחנו והעגלה. הדרך ירדה מטה מטה, ועוד מטה, והפכה קשה ומאתגרת מרגע לרגע. המדרכה הפכה לדרך עפר, העפר הפך לאבנים, והאבנים הלכו וגדלו. העמקנו בעובי היער ועגלת...

אבניבי אובוהבב אובותבך, פורטוגל

פוסט מוזיקאלי על פספוס באירוויזיון 1978, טלוויזיה צבעונית באירוויזיון 1979, מהדורת "מבט" מפחידה לפני הקדם של האייטיז ומדינה אחת שלא זכתה באירוויזיון מעולם.

יזהר כהן זכה באירוויזיון, אני ישנתי. ביום של אירוויזיון 1978, היינו בחופשה משפחתית בקרוואנים של עין גב, על שפת הכנרת. המבוגרים הכינו על האש לארוחת ערב. נשבה רוח חזקה שהעיפה את צלחות הפלסטיק. אחרי ארוחת הערב, אמא שלי השכיבה אותי לישון. הייתי בן ארבע. לפני שנרדמתי, בקשתי ממנה שתעיר אותי לצפות באירוויזיון. פעמיים בקשתי. היא לא העירה אותי. כשקמתי בבוקר ספרו לי ש"אבניבי" זכה בתחרות. זו הייתה זכייתה הראשונה של ישראל באירוויזיון, רגע היסטורי. ולא העירו אותי. לא העירו אותי! אני חושב שזה זיכרון הילדות הראשון שלי. במשך השנים, אולי אלף פעמים, מגיל ארבע ועד אחרי האוניברסיטה, נהגתי לנדנד לאמא...

בית פורטוגלי (Uma Casa Portuguesa)

עמליה רודריגז מפליאה בשירה על בית פורטוגלי פשוט ומלא חיבה

Uma Casa Portuguesa ("בית פורטוגלי") הוא מהשירים הפורטוגליים המפורסמים ביותר. השיר התפרסם ברחבי העולם בביצועה של הזמרת דיוות הפאדו הפורטוגלית, עמליה רודריגז (Amália Rodrigues), שהקליטה את השיר בשנת 1953. זהו שיר הלל לחיי המשפחה הפשוטים בפורטוגל, החוגג את הזמנת האורחים והנדיבות. השיר מתאר בית פורטוגלי פשוט ומלא חיבה, ששורה בו נוחות דלה. בבית פורטוגלי תמיד טוב כשיש יין ולחם על השולחן. אם מישהו נוקש בדלת בצניעות, הוא מוזמן להצטרף. ארבעה קירות מסוידים, ריח מתוק של רוזמרין, אשכול ענבי זהב, שני ורדים בגן, אזולז'ו של יוסף הקדוש ושמש אביבית. השמש והירח הם וילון החלון. זהו בית פורטוגלי. האושר שבעוני, אומר השיר,...