אֶקְלֶר לונדון, אֶקְלֶר ליסבון

פחזנית צרפתייה מתוקה מליסבון החזירה אותי לתל אביב של שנות השמונים

מי זוכר את "קונדיטוריה לונדון" המיתולוגית ברחוב בן יהודה בתל-אביב? אני! אלה היו שנות ה-80 העליזות. אמא ואבא היו עוצרים בדרך הביתה ב"לונדון" כדי לקנות קופסא עם מבחר של קינוחים. הייתי מצמיד את האף שלי לוויטרינת הזכוכית של מקרר התצוגה ונדהם משפע הסברינות, הפרופיטרולים, שפיץ השוקולד, הגופרה המריר, עוגות הקדאיף והאקלר, האקלר. הקונדיטוריה L'Éclair בליסבון מוקדשת לפחזנית האקלר. יש להם מקרר ארוך כמו קרון רכבת, עמוס בפחזניות. גבהתי עם השנים וויטרינת התצוגה כבר לא כל כך גבוהה, אז אני יכול להסתכל על העוגות מלמעלה ולבחור מבין שלל הטעמים והצבעים. יש כאן אקלרים סגולים, ורודים, אדומים, צהובים, חומים, שחורים ולבנים, ממולאים...

פלפלי פדרון במסעדת A Praça בליסבון

טאפס ספרדי פורטוגלי שובב וטעים שאפשר להכין בקלות בבית

פלפלי פדרון הם הנשנוש האהוב עלי בפורטוגל. קליל, מתוק, מלוח ולפעמים גם חריף. אתה לא מתחיל לטעום וכבר המנה מחוסלת. פימנטוש פדרון (Pimentos padrón) הם נקראים כאן. פלפל פדרון, שמקורו בעיר פדרון בספרד (באזור גליסיה), הוא פלפל קטן וממזר. תכונה מיוחדת שלו, כך מספרים, היא שבעוד שבדרך כלל טעמו של הפלפל אינו חריף, חלק מהפלפלים יהיו חריפים מאד. מאד! אין שום דרך לקבוע לפני האכילה אם הפלפל יהיה חריף אם לאו. ממש רולטה רוסית. מקובל שמי שנפל על פלפל חריף, חייב להזמין את יתר הסועדים לדרינק. לי, בכל מקרה, אף פעם לא יצא להגריל פדרון חריף, ואכלתי כבר די הרבה...

פָּלָדָאר זֶן – מסעדה צמחונית בליסבון

מסעדה צמחונית עם השפעות בודהיסטיות הזכירה לי שווארמה

פעם ארוחה לא הייתה ארוחה עבורי, אם לא היה בה בשר. או לפחות חומוס. עדיף שווארמה בפיתה עם חומוס, שומן צלוי וכף של טחינה למעלה. זה היה פעם. מאז 2011 אני צמחוני. לעיתים רחוקות, גילוי נאות, אני מרשה לעצמי דגים או פירות ים, אבל זה נדיר וגם עם זה לפעמים מרגיש לי לא כל כך טוב. למה אני צמחוני? התשובה לזה באה מהלב. ככה בא לי, כך מרגיש לי נכון. אם בכל זאת אני מנסה לפרוט את התחושה למילים, אז הנה כמה מילים. אין לי את הזכות ליטול מיצורים חיים את נשמת אפם. לאכול יצור חי אחר מרגיש לי אלים...