רגעים אחרונים עם אימא שלי אמי היקרה והאהובה נפטרה לפני כ-10 שנים. כשהיא נשמה את נשימתה האחרונה, הייתי שם, לצידה, יחד עם בני משפחה נוספים. על אף הזמן הרב שחלף, אני זוכר את הנשיפה ההיא באופן מאד צלול. זו הייתה נשיפה ארוכה מאד, מלאה באוויר, דומה ל"אופ" הזה הארוך שאנחנו עושים כשאנו מרגישים הקלה גדולה. כמו בלון שהתרוקן. זה היה הרגע שהנשמה של אימא שלי עזבה את הגוף שלה ועברה למקום אחר. לפני אותה נשימה אחרונה של אמי, לבני משפחתי ולי הייתה הזדמנות לומר לה מילים אחרונות. רגע כזה של פרידה הוא חסד וגם זכות גדולה. הבטתי בתוך עיניה היפות...

מלחמת ששת הימים הייתה כבר היסטוריה כשאני נולדתי. האסטרטגיה המנצחת שהביאה לניצחון כה סוחף במערכה של 1967, היא מהמיתוסים הלאומיים הבולטים שאני זוכר משנות הילדות שלי בישראל, וגם מבגרותי. זו הייתה אחת המלחמות המהירות והמוצלחות מבחינה צבאית במאה ה-20. זכורים לי תיאורים של תחושת האופטימיות שהשתררה לאחר המלחמה בארץ, ושל גלי הערצה סוחפים שקיבלה ישראל מכל רחבי העולם בעקבות הניצחון המוחץ. "השמש ידם בין עזה לרפיח, ירח ילבין על פסגת החרמון", כמעט חלפו 50 שנים, והשיר עדיין מתנגן בגלגל"צ, כאילו ממש לאחרונה הוכנסו הפרחים לקנה, זה מקרוב עמדו הבנות בצריח.

מלחמת ששת הימים נפתחה במהלומה אווירית מקיפה של...

העולם תחת אש מלחמה, ובפורטוגל תערוכה ראוותנית כשבאירופה בערה אש מלחמת העולם השנייה, התקיימה בליסבון הפשיסטית תערוכה ראוותנית, "תערוכת העולם הפורטוגזי" שמה (בפורטוגזית - Exposição do Mundo Português). זה היה האירוע התרבותי הגדול הראשון של דיקטטורת ה-"Estado Novo" ("המדינה החדשה") הפורטוגלית ונקודת השיא בתעמולה הלאומנית-אימפריאליסטית שלה. רובע בלם של ליסבון, על גדותיו של נהר הטז'ו, נבחר כמקום התערוכה. מבניו ההיסטוריים והמפוארים של הרובע נבנו בעידן תגליות הימיות, כשפורטוגל הייתה כוח אימפריאלי מוביל בעולם, ועל כן הוא התאים למטרה התעמולתית של התערוכה. באמצעות התערוכה, שהציגה אוסף מתוכנן היטב של דימויים, מיתוסים וסמלים, ביקש העריץ סלזר לשפר את מעמדה של...