גירוש ספרד ופורטוגל הם אירועים טראומתיים בחיי העם היהודי, שהשפעותיהם ניכרות עד לימינו. הסיפור האנושי של אברהם סבע, הוא סיפור שדרכו ניתן להבין, וגם להרגיש, את טרגדיית הגירוש ואת הקורבנות הכבדים שגם גבתה.

רבי אברהם בן יעקב סבע נולד בשנת 1440 בספרד. הוא היה רב, מקובל והוגה דעות ידוע. בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, כשהיה הרב סבע בן 52, הוא נאלץ לצאת את ספרד. רבים ממגורשי ספרד, כ-70,000 נפש, והרב סבע ביניהם, היגרו לפורטוגל. בעת גירוש יהודי ספרד, אוכלוסיית פורטוגל מנתה כמיליון תושבים, כ-30,000 מתוכם יהודים. לאחר הגירוש, הקהילה היהודית בפורטוגל גדלה עד לכ-10% מהאוכלוסייה הפורטוגזית. הרב סבע וקהילתו השתקעו...

כיכר רוּסִיוּ (Rossio) היא מקום שכיף לי לשוטט בו. זו כיכר של יופי אירופאי קלאסי, מזרקות צרפתיות חגיגיות וקהל של תיירים ומקומיים. ההרגשה בכיכר טובה ונעימה, בעיקר ביום של שמש חמימה!

כיכר רוסיו הינה אחת מהכיכרות המרכזיות של ליסבון מזה מאות בשנים. הכיכר, הנמצאת בעיר התחתית של ליסבון (Baixa), ראתה לאורך ההיסטוריה התקוממויות עממיות, מלחמות שוורים, הוצאות להורג, וגם חגיגות. משמעות השם "רוסיו" היא "כיכר ציבורית גדולה".

ההתיישבות הראשונה באזור הכיכר רוסיו נהפכה למקום חשוב בליסבון במאה ה-13 וה-14, כשאוכלוסיית העיר התרחבה ועברה לאזורים הנמוכים שמתחת לגבעת הטירה. כפי שבירושלים, למשל, היה תהליך של התפשטות אורבנית אל מחוץ לחומות...

כאשר מזדמן לי לבקר בבית כנסת, יש לי מעט מאד מושג מה לעשות שם. יש לחבוש כיפה בכניסה להיכל התפילה, זה ברור, אבל חוץ מזה אני לא כל כך מכיר את כללי הטקס. אני נעזר בדרך כלל באחד מהנוכחים כדי למצוא את העמוד הנכון בסידור, ואז עוקב לכמה רגעים אחר התפילה ופתאום חולם ועף במחשבות ומאבד את העמוד ובסוף מוותר על כל העניין. אני מציץ ימינה ושמאלה, רואה מה כולם עושים ומחקה את הקהל. אני יושב כשכולם יושבים ועומד כשכולם עומדים, ומצטרף כשאומרים "אָמֵן". אני בוהה וחולם ומשתעמם ועושה כאילו אני בעמוד הנכון בסידור ורוטן לעצמי אופפ מתי זה כבר...

אל משפחתי הגיעו, לפני מספר שנים, שמועות על דודה עשירה של אמי, שהלכה לעולמה ללא ילדים באמריקה והשאירה אחרי ירושה גדולה. מי מאתנו לא חלם על דוד עשיר מאמריקה שישאיר לו ירושה גדולה ומפתיעה? המלאכה לאתר את עקבותיה של הדודה הייתה מסובכת. אמי, ששמרה על קשר עם דודתה, נפטרה והקשר בין המשפחות התפוגג. היה צריך למצוא קצה חוט שיוביל אותנו אל הדודה, אל מצלצליה ואל מרשרשיה. מה שהתחיל כמסע בעקבות ירושה של דודה באמריקה, הפך למסע חוצה ימים ודורות אחר השורשים המשפחתיים שלנו. ירושה מהדודה לא יצאה מזה, וואט טו דו, אבל מצאנו הרבה דברים טובים ומפתיעים אחרים. אחי הבכור...

באחד מאתרי האינטרנט קראתי שישנן מצבות עם כתובות בעברית במוזיאון הארכיאולוגי קָרְמוֹ, שבשכונת שיאדו בליסבון. לא התעצלתי ויצאתי לחקור. כדי שלא ישעמם לי, וגם כדי שהאמא תוכל לנוח, צירפתי לכוח המשימה את בתי החמודה (בת שלושה חודשים) ואת פלורה השפנה (הבובה האהובה עליה). ארזנו תיק עם חיתולים, בקבוק עם מים ועגלה עם תינוקת ושפנפנה ויצאנו לחשוף שרידים עתיקים של קהילה אבודה. לפחות זה מה שחשבנו שאנחנו הולכים לעשות. מאז שהגעתי לליסבון, נטלתי על עצמי משימה לבקר בכל האתרים בעיר שיש להם קשר לקהילה היהודית המפוארת שפעם הייתה כאן ולתעד אותם. זו לא משימה קשה במיוחד. בליסבון יש מעט מאד אתרים...

ביום חמישי התקשרתי לדלית, ישראלית שחיה בדרום פורטוגל.

אני: "רינת, חברה משותפת שלנו מליסבון, נתנה לי את הטלפון שלך".

דלית: "רינת? יופי. אני לא נמצאת בפורטוגל כרגע. אני עסוקה. בקצרה, איך אני יכולה לעזור לך?"

אני: "אני באלגרבה עם אשתי והבת שלנו. אנחנו שוקלים לעבור לגור כאן. אם את יודעת על בית או דירה להשכרה לשנה, אשמח לדעת".

דלית: "ממממ אני אחשוב. שלח אלי את האי-מייל שלך בוואטסאפ. אעביר אותו לבן שלי, יריב, ואבקש ממנו להיות אתכם בקשר. בהצלחה ושיהיה לכם יום תותים!".

המשפחה הצעירה שלי מחפשת בסיס. Our Base, אנחנו קוראים לזה. בשבועיים האחרונים אנחנו מטיילים באלגרבה, בדרום פורטוגל....

חזית מבנה בית הכנסת

באחד הימים, כשנסעתי במונית באזור שכונת ראטו (Rato) בליסבון, ראיתי כתובת בעברית על שער ברזל גדול: "בית הכנסת שערי תקוה". מחמם את הלב לראות כתובת בעברית במרכז העיר. הנה, גם בליסבון, עברית בלב העיר. אנחנו במפה! בית הכנסת "שערי תקוה" הוא בית הכנסת הראשון שנבנה בפורטוגל מאז גירוש יהודי פורטוגל בשנת 1496. בתחילת המאה ה-19 בוטלה האינקוויזיציה הפורטוגלית ויהודים, ברובם סוחרים, החלו להגר לפורטוגל וממרוקו ומגיברלטר. לקהילה יהודית קטנה זו לא היה בית כנסת רשמי והיהודים קיימו תפילות וטקסים בבתים פרטיים. המצב השתנה בשנת 1904, בה נחנך בית הכנסת "שערי תקוה" בליסבון. על אף שבית...

בליסבון של ימי הביניים היו, לאורך השנים, ארבע רבעים יהודיים. השילוב של התנכלות ומעשי אלימות כלפי היהודים בעיתויים שונים בהיסטוריה, פעילות האינקוויזיציה הפורטוגזית כנגד היהודים ואסון הטבע שכמעט וחיסל את העיר בשנת 1755, הביא לכך שמארבעת הרבעים היהודיים של הקהילה היהודית הגדולה והמפוארת שהתקיימה בליסבון, כמעט ולא נותר שריד. הנה סיפורם של הרבעים היהודיים של ליסבון. באיישה (Baixa), ליסבון התחתית, הוא ליבה הפועם והאלגנטי של ליסבון. בעת שהיהודים גורשו מליסבון בשנת 1496, אזור באיישה היה מקומם של הארמון המלכותי וגם של שני רבעים יהודיים. הרובע הראשון, ה- Judiaria Grande (הרובע היהודי הגדול), היה ממוקם באזור בו נמצאת כיום כנסיית Sao...