גבוה, בנקודת התצפית של גְרָסָה

ליסבון וגבעותיה הן מקום טוב לנשום בו עמוק, לבחון דברים מנקודת מבט שונה ולקחת דברים בפרופורציה

"גבוה מעל המגדלים היונה פורשת כנף, היונה דואה במרחב ועיניה כלות" (שיר היונה / שמרית אור) ושוב זה הערבוב היומיומי של חיי, בין תרבות ישראלית טובה וישנה לבין מחוזות עירי החדשה, היפים כל כך, שמעצב לי זהות רעננה בארץ פורטוגל. ובמפגש הזה היום, בנקודת התצפית של גְרָסָה, אני מזמם את "שיר היונה" פורשת הכנף. ליבי נרגש, ונפשי מתרחבת ונמתחת, ועל אף שהמתיחה מלווה לפעמים בכאב, אשמר, והיא תתרחב עוד ועוד, עד שתפרוש כנף בעצמה ותדאה למרחב, גבוה, כמו הענבלים. אז אני שר עוד, בעברית, עם נתנאלה ומתי כספי, את שיר היונה הפורטוגלית שלי, ואני שר לעצמי, כי מי עוד ידע...